שאלה
שלום לכם יהודים יקרים.
אני בא ממשפחה מסורתית, אך אני ברוך השם יותר בדת, יותר בתפילות ובתי הכנסת, תפילין ותרומות, ומתחזק עם הזמן.
אך היחסים עם אבא ממש רעים, מזה כמה שנים שאנחנו תמיד רבים. הכוונה היא תמיד! אולי יש כמה ימים של שקט, אך בממוצע כל שבוע ריב חדש.
לדוגמא היום, נסענו עם הרכב ואיזה בחור דתי חתך אותו, האבא התחיל ישר, "תראה את הדתי הזה, זה דתי זה? איך הוא נוהג..."
זה ממש פגע בי, כאילו למה להזכיר דתי? אם היה רופא.מה היה אומר? תראה את הרופא הזה?
אני חושב שאתה תבין אותי כבוד הרבה ואת כוונתי, הוא חושב שדתי זה מיליון אחוז, ולא טועה, ובגלל זה הוא אמר "הדתי".
ובכלל, כל דבר שארנחנו לא מסכימים זה פצצה, הוא מלא בגאווה, אני כיום בן 20, שעברתי את גילי בהרבה מהגיל שלי, בחור די מסודר, בוגר מאוד שממש משתוקק להקים בית כשר בישראל סוף סוף ולעזוב את הוריי.
אך גם אז זה לא ייפסק, ואני ממש רוצה לומר לו ביום חתונתי את כל מה שפגע בי, כל הדאגה ועצבות שעברתי בגללו. ואני בטוח שגם יצר הרע שולט בי פה, אפילו מחשבות שכמו..לא להראות לו את ילדיי, לנתק את הקשר בעתיד, ועוד מחשבות שמסתובבות לי בראש. והרבה בגלל ייאוש.
הוא לא מקשיב למה שאני אומר, כי הוא האבא והוא תמיד צודק, אם אני טועה במשהו הוא לא ייתקן אותי. כי כמה אפשר לתקן, בקיצור יש תשובה להכל מבחינתו, והוא צודק מהסיבה היחידה שהוא אבא.
אבל זה בגדול, זה החוק מבורא העולם, ובחיים לצערנו הם אחרים, במיוחד בדורנו.
ועוד דבר שקצת משונה לי, תמיד אחרי הריב איתו, שנגרר עם כל המשפחה, תמיד במצב כזה יש בי את הרצון להתחזק, להתקרב לבורא עולם עוד ועוד, זה ממש משונה ומדהים מאוד.
אשמח לשמוע כמה מילים שיעזרו לי.
תודה רבה ושלום על ישראל!
תשובה
שלום לך אחי היקר!
א. אמת
לפני כמה שנים הזמנתי חבר הביתה לשבת. ישבנו בארוחה והכל היה נחמד ונעים. לפתע פרץ ויכוח ביני ובין ההורים. אני הייתי משוכנע בצדקת דבריי והם היו משוכנעים שהם הצודקים. אני התעצבנתי מאד והיה לי קשה לקבל את מה שהם אמרו. הייתי מלא בכעס ובמיוחד התביישתי בכך שהכל קרה מול החבר שהתארח אצלנו.
אחרי הארוחה אני והחבר דיברנו, חשבתי שהוא יצדד בדבריי ויגבה אותי, והנה להפתעתי החבר הזה החליט לתמוך בצד של הורים שלי, ועוד הוסיף לומר לי כמה מילים שנחרטו לי בזיכרון מאז ובאמת עזרו לי להבין את היחס הנכון להורים - “עם ההורים אפשר להתווכח אבל את ההורים אי אפשר לחנך".
זהו.
מה שכל כך תפס אותי במשפט הזה היא הנקודה היסודית שאפילו אם אנחנו צודקים בוויכוח עם ההורים, זה באמת לא משנה. בדרך כלל אנו רגילים לחשוב ביום יום שאם אני צודק בויכוח, הרי שעלי להוכיח לצד השני שהוא טועה עד שהאמת תצא לאור. כל צורת החיים שלנו בנויה סביב הנקודה הזו, שטעויות יש לתקן, ושלטועים צריך להוכיח שהם טועים עד שיראו את האור.
היה לי מאד קשה לקבל את מה שהחבר הזה אמר. הוא עיצבן אותי עוד יותר מההורים. אולם, כדרכו של עולם, אחרי שאבק הויכוח הזה שקע ואני נרגעתי קצת, התחלתי לראות את האמת שמבצבצת מתוך דבריו: האמת לא חשובה בכיבוד אב ואם!!! גם אם ההורים טועים לגמרי והולכים בכיוון לגמרי לא נכון – אנחנו עדין צריכים לכבד אותם!
מבחינה מעשית מה זה אומר?
אם אתה ואבא שלך נוסעים ברכב, והוא מסנן לעצמו משהו כמו "תראה את הדתי הזה, זה דתי זה?! איך הוא נוהג..." אתה יכול לבחור לתקן אותו להראות לו את האמת – שבני אדם דתיים לא עשויים מקשה אחת, שמותר לאדם דתי ליפול וזה לא עושה אותו פחות רציני בדת, שאדם דתי הוא לא תמיד מושלם במאת האחוזים... אתה יכול לנסות לחנך.
לחילופין, אתה יכול לבחור לשנן לעצמך שאת ההורים לא מחנכים. אנחנו מכבדים את ההורים ונמנעים מלהיכנס לויכוח מכאיב ומיותר. תן לאבא שלך להוציא את העצבים ואל תגיב. הוא טעה! אז מה? לך זה לא משנה בכלל. פשוט שב לך בשקט ותן לרגע המתוח לעבור לו. אחרי כמה זמן תנסה לשמח אותו במשהו אחר לגמרי. ספר איזה בדיחה או סיפור משעשע, תביא איזה אוכל טוב, לא משנה מה. אל תתפתה לתקן את הטעויות! זה לא התפקיד שלנו! אנחנו כאן כדי לכבד את ההורים.
אני יכול לומר לך מניסיון שזה קשה מאד מאד מאד! לפעמים אפשר להתפוצץ בפנים ולהשתגע ממשהו שאומרים לך, לפעמים זה נושא נפיץ שכבר עלה לויכוח כמה וכמה פעמים, ובכל זאת – אנחנו כאן כדי לכבד ולא כדי לחנך! עשה הכל כדי לשמור על איפוק עד שיעבור זעם.
אם תמנע ממצבים כאלה פעם ופעמיים ושלש, תראה שזה נהיה הרבה יותר קל. לאט לאט אפילו תראה שיפור משמעותי ביחסים בינך ובין אביך. תרגיש פתוח יותר לספר לו מה שעובר עליך ולשתף אותו במתרחש.
זה אולי קשה לך להאמין, אך ככל שאתה תתמיד בשמירה על הרוגע – כך אביך ישנה את יחסו אליך. שלמה המלך לימד אותנו במשלי - “כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם". כמו שאדם שמביט לתוך מים רואה את ההשתקפות של פניו – כך בין בני אדם, כאשר אדם יפנה לעבר חברו רגש מסוים מליבו, הלב של חברו ישקף את אותו הרגש בחזרה. כלומר – אם אתה תהיה שמח וטוב לב ורגוע ושליו כלפי אבא שלך – בסוף תחדור אליו והוא יתחיל להתייחס כך גם אליך. זו רק השתקפות שלך!
ב. יאוש
הקירבה לה´ שבאה מתוך היאוש היא אכן דבר טוב, היא מרפאת את הנפש ועוזרת לך לגלות את מה שחשוב באמת בחיים. אולם, לא כדאי שחייך הדתיים יהיו כרוכים בכל המריבות עם ההורים. ההתקדמות באמונה ובתורה ובמצוות צריכה להיות מפני שזהו הדבר הנכון בחיים. היא צריכה לבוא מתוך רצון להתקרב לה´ בשמחה! כך כתוב בגמרא במסכת שבת - “ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות... אלא מתוך שמחה של מצווה".
ההגעה לדבר ה´ ולרצון ה´ צריכה להיות כמה שיותר מתוך שמחה של מצווה. היאוש אמנם גורם לך לחפש את הקב"ה, אך מוטב להגיע לידי כך מתוך שמחה של חיבור משפחתי איתן. אתה מסוגל לכך!!!
ג. אהבה
אני מבקש שתהיה אמיתי וכנה עם עצמך לחלוטין לרגע אחד. אני אשאל ואתה תענה – האם אבא שלך אוהב אותך? האם אכפת לו ממך? האם הוא גאה בך?
ברור לי שהתשובה שלך היא כן. אם אתה מתלבט, אז דע לך שהתשובה היא כן, כן, כן!!!
לפעמים בלהט של ויכוח ובלאגן אנחנו מאבדים את הצפון ושוכחים את הדברים הפשוטים באמת. עם כל הכעס, עם כל האש שבוערת בנו, בסופו של דבר ההורים אוהבים אותנו ואנו אוהבים אותם. משפחה היא הבסיס שממנו כולנו צומחים ויוצאים אל העולם. החשיבות של התא המשפחתי התקין הבריא והנורמאלי חשובה מאין כמוה. לפיכך, הדבר האחרון בעולם שראוי לעשות הוא ניתוק קשרים. רק כשההורים הם השפעה רעה של ממש על המשפחה (כגון פושעים או שרלטנים) אז יהיה זה הצעד הנכון. אם זה לא המצב – אנחנו שומרים על קשר!
אתה ואבא שלך נמצאים ברבדים החיצוניים יותר של הקשר רוב הזמן. המריבות של היום יום, הצרות והקשיים השיגרתיים. אולם, פעם בכמה זמן נחשפים הנימים הדקים של האהבה שקושרת אתכם יחד. אני בטוח שאם תחשוב על זה תוכל להיזכר בכמה פעמים בהם הרגשתם אהבה זה לזה. רגעים בהם כל הצדדים החיצוניים של החיים קצת שקטים יותר ואפשר לחדור לרגשות הפנימיים שבדרך כלל נותרים מוסתרים.
כל הכאבים שעברו עליך בעקבות הויכוחים עם אבא שלך, הם כבר חלב שנשפך, ולכן אין טעם לזכור ולנצור אותם להמשך. נסה להיזכר ברגעים היפים ואיתם תתקדם הלאה בחיים. בכלל, המאמץ הנפשי שנדרש מאיתנו לשמור כעסים וטינות הוא גדול מאד והוא מכלה אותנו מבפנים. יותר טוב לעבוד קשה לשכוח את מה שהיה בעבר ולנסות לתקן את החיים. כך החיים שלנו יהיו בריאים ושמחים יותר ונוכל להפנות את הכוחות שלנו לדברים המשמחים בחיים!
אחי היקר, אני מאמין בך שאתה מסוגל לשנות את טיב היחסים בינך ובין אביך. הכח הוא בידיים שלך! אתה יכול לחולל שינוי אמיתי במשפחה!
אני מאחל לך הצלחה רבה בדרכך זו!
כל טוב,
יהודה.
אם ברצונך להוסיף ולדבר – אני אשמח!
Judajo842@gmail.com