שאלה
בספר דברים, פרק כ"ג נזכרים האנשים שאין להם חלק בקהל ה'... "פצוע דכה", "כרות שפכה", "ממזר" ועוד..
אני לא מבינה למה ה' לא רוצה לקבל אנשים בגלל מגבלה שלא תלוייה בהם? מה בן אדם אשם שלמשל אין לו יכולת להוליד ילדים שמספיק גם ככה יש לו צער מזה, אז גם אין לו חלק בקהל ה'?!?! כאילו מה? ה' לא חפץ בו??
וגם ממזר? למה הוא אשם?! למה לא נאמר על הוריו שאין להם חלק בקהל ה'? כי הרי הם אשמים, ולא הוא..! אני מבינה שיש את הקטע של המום הרוחני כביכול, אבל למה הם צריכים להיות אשמים במה שאלוקים בעצמו גזר עליהם?
אם חס וחלילה חס ושלום הייתי חלק מהאנשים שאין להם חלק בקהל ה' אני בטוחה ב99% שלא הייתי נשארת יהודיה, אלא מחפשת דת אחרת שהייתה מקבלת אותי....
למה שמישהו ירצה להיות בדת שכביכול לא רוצה בו? ....
יש מציאות כזו שאלוקים לא יאהב אנשים בגלל דברים שלא תלויים בהם?
תשובה
יש לך טעות "קטנה", אך משמעותית מאד. לא כתוב ש"אין להם חלק בקהל ה'", אלא, שאסור להם לבוא בקהל ה', כלומר: אסור להם להתחתן עם בת לעם ישראל.
האיסור לא מבטא יחס מזלזל, אלא, זוהי הוראת הקב"ה, ואע"פ שהיא מגבילה מאד, ומקשה על החיים, כי היא גורמת לבדידות, יש לקבל אותה, ואני מניח שמי שסובל את הקושי באהבה, הקב"ה מפצה אותו בעולם הבא על כל הסבל שסבל בעולם הזה.
ובכלל, מומים גופניים אנחנו מקבלים, ועם כל הכאב, איננו שואלים "למה?" בציפיה לקבל תשובה. כך קרה, כמו שקורה סטטיסטית, ו"לא יעזור" גם אם נשאל את כל השאלות, את המצב אי אפשר לשנות. האשה הזו לא תוכל ללדת, האיש הזה לא יוכל לעבוד ברוב העבודות, ו"זהו".
אבל את האיסורים שמופיעים בתורה אנו לא רגילים לראות כפי שצריך לראות אותם: הם מהווים "בריאה" בדיוק כפי שהעובדות הביולוגיות/ פיזיולוגיות וכו' מהוות "בריאה" נתונה, שאנו צריכים לקבל, גם אם לא נעים לנו.