שאלה
שלום לכבוד הרב
אני מרגיש די מיואש מהמצב הפרטי שלי
אני בחור בן 32 מגדיר את עצמי כדתי לאומי
מובטל כבר שנתיים וחצי,לא מוצא מישהי שאוכל להקים איתה בית,נמצא עמוק בביצה של קשיים כלכליים לא פשוטים וההרגשה הכללית שאין רצון לחיות ובכלל לשם מה באתי לעולם.
לתוך כל זה מתווסף המצב הכללי במדינה ובארץ שגם משפיע עליי,משבר כלכלי עולמי,עניים,חולים ושאר צרות אחרות
כפי שאתה בוודאי רואה המצב לא קל וזה בלשון המעטה.
איך מתרוממים מהמצב הזה מישהו פעם אמר לי שצריך סלבנות ואמונה,סבלנות כבר אין לי והאמונה שלי מתערערת מיום ליום.
האם באמת הכל לטובה? לפעמים קשה לי להאמין.
התפללתי בכל כוחי לקב"ה,עשיתי השתדלות ושום דבר לא קורה
האם יש עוד מה לעשות?
תשובה
שלום
ראשית תעשה הכל כדי שיפסיקו המחשבות, עבודות מזדמנות לבנתיים עד שתמצא משהו שאתה חפץ בו, התנדבות, ספורט, הצטרפות לכולל ולימוד בו עם מבחנים ברבנות הראשית.
שנית אסור להרים אף פעם ידיים אפילו חרב חדה וכו' הדברים לפעמים משתנים בדרמטיות, אז חס ושלום להתייאש, קוה אל ה' .
חג שמח