יאוש עקב המצב המדיני

בס"ד

עדי שלום,

כל הכבוד לך שאת כל-כך דואגת לחברתך, זכתה חברתך שיש לה חברה כמוך.
שאלתך אמנם קצרה, אך מורכבת מאוד. תראי כמה דברים כתבת על חברתך: חוסר אמונה בקב"ה, ייאוש (ייאוש ממה בדיוק? - מעצמה? מהסביבה? מהמדינה?), מרוסקת מבפנים – על כל אחד מן הסעיפים האלה אפשר וצריך לכתוב תשובה שלמה, והן מעסיקות עוד אנשים ובני נוער רבים.

הקושי שלה באמונה בקב"ה מובן מאוד. אני יכולה לספר לך שדיברתי עם הרבה אנשים שהיו שם (למדתי שנתיים בגוש-קטיף, ולכן יש לי ב"ה קשר עם אנשים משם) – וכמעט כולם חוו איזשהו ערעור בעבודת ה´ שלהם – אפילו אנשים גדולים וצדיקים מאוד היו צריכים לענות לעצמם מחדש על שאלות, ולהתגבר על הקושי.
הקב"ה מעמיד אותנו בניסיון לא פשוט – אך אם נזכור שזהו ניסיון מאת ה´, ונפנה אליו כדי שיעזור לנו – נצליח בעז"ה להתגבר. ואני ממליצה לך ולחברתך (אם נראה לך שיתאים לה) לעיין בתשובה הזו:
http://www.makshivim.org.il/n_ask_show.asp?id=70940

בקשר לייאוש – זוהי נקודה חשובה מאוד. אחד הדברים הכי קשים הוא כשאדם מיואש. יאוש הוא אחד הבורות הכי עמוקים שאפשר לפול אליהם – וממש חשוב שתנסי לחברתך לצאת מהייאוש הזה.
כיוון שלא כתבת בדיוק ממה היא מיואשת או במה מתבטא הייאוש הזה (חוץ מנושא הלימודים, ואתייחס לזה בהמשך בעז"ה), קשה לי לענות על כך – אך פתור בלא כלום אי אפשר...
יש כאן שתי תשובות מתוך האתר שמדברות על ייאוש. שתיהן מדברות על ייאוש ברמה הפרטית – אך אפשר ללמוד מהן על ייאוש בכלל, וגם על איך את יכולה לעודד את חברתך (למשל, על ידי כך שתזכירי לה את מעלותיה, או שתהיי את בעצמך מאוד אופטימית ותקריני לה זאת):
http://www.makshivim.org.il/n_ask_show.asp?id=50273
http://www.makshivim.org.il/n_ask_show.asp?id=26951
אם הייאוש שלה יותר כללי (מהמדינה, מהמצב וכד´) – צריך לזכור שאנחנו נמצאים בתהליך של גאולה. גדולי האמוראים לא רצו להגיע לתקופה זו, כי ידעו שהיא תהיה קשה – אך אנו זכינו ונולדנו דווקא בדור זה. הרבי מלובוויטש אמר שהנשמות של דור הגאולה הן נשמות מיוחדות – איזו זכות גדולה נפלה בחלקנו! יחד עם זאת – זו תקופה לא פשוטה.
הגמרא מתארת לנו תהליכים שיקרו בדור שלפני הגאולה – שתהיה יותר חוצפה, והפקעות מחירים ועוד ועוד רשימה של דברים - ומסיימת הגמרא ואין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמיים´. בקריאה פשוטה נראה שהסיומת הזו של הגמרא באה לנחם אותנו – שהקב"ה יעזור לנו, אך הרב נריה זצ"ל מסביר אחרת. הוא מסביר שכל שלב שמתארת הגמרא קשה יותר מן השלב הקודם – והשלב הכי קשה הוא זה שאין לנו על מי להישען חוץ מעל ריבונו של עולם.
פעם הפרוש הזה היה נראה לי תמוה – הרי מה טוב יותר מאשר להשען רק על ה´, ´כגמול עלי אמו´? אך כיום, כשיותר ויותר זהו מצבנו, אני מבינה שאכן זה לא קל כשאי אפשר לסמוך על אף אחד מסביב – אך הטוב שבכך זה שזה מחזיר אותנו אל ה´ - וככל שנתקרב אל ה´, יהיה לנו יותר טוב... ובעז"ה זה גם אומר שזמן הגאולה קרוב מאוד...
אמנם לא פשוט להסתכל על תקופתנו כתקופה של גאולה – אך לימדו אותנו חז"ל שתהליך הגאולה יש בו עליות וירידות. וכי למה צריך ירידות וקשיים?! כיוון שלעם ישראל יש תפקיד – להיות אור לגויים! וכשיבוא משיח, נצטרך למלא אותו – ובכדי למלא את התפקיד החשוב הזה אנחנו צריכים להיות הטופ שבטופ – ולכן באים הקשיים כדי לכשל אותנו – מעין ´מסע כומתה´ שרק מי שעובר אותו ראוי לתפקיד.
עוד על תהליך הגאולה את יכולה לקרוא ב:
http://www.makshivim.org.il/n_ask_show.asp?id=46588
http://www.makshivim.org.il/n_ask_show.asp?id=27172

ועכשיו אני רוצה להתייחס למה שכתבת על כך שחברתך ממש מרוסקת מבפנים [וזוהי הנקודה החשובה ביותר אולי בתשובה]!
חברתך עברה חוויה קשה, כמו עוד רבים. תושבי גוש קטיף קיבלו אחרי הגרוש ומקבלים עדיין – ליווי וסיוע פסיכולוגי. והדבר חשוב מאוד.
גם משוב"חים רבים שהיו בגוש פנו לסיוע מקצועי בצורות שונות – ולא סתם. טראומת הגרוש היא קשה מאוד, והארועים שבאו אחרי הגרוש, ובעיקר פינוי עמונה הקשה, רק מחמירים את ההרגשה.
את אומרת שחברתך מרוסקת מבפנים – ואין זה מפתיע כלל. רבים וטובים מרוסקים (ולא כולם מוכנים להודות בזה).
את, כחברה טובה, רוצה לעזור לה – וזה חשוב מאוד. אחד הדברים הכי חשובים בשעת משבר זוהי חברה טובה, שאפשר לדבר איתה, שתעודד, תחייך, תתמוך. אך יחד עם זאת – יתכן מאוד שזה אינו מספיק. היא צריכה לדבר עם אדם שיוכל לעזור לה למצוא את כוחות הנפש להתגבר ולחזור למסלול חיים תקין עד כמה שאפשר, להתייחס למאורעות הקשים שפוקדים אותנו מתוך כח ולא מתוך ייאוש.
אדם כזה יכול להיות מחנכת, יכול להיות רב, יכול להיות יועצת בית הספר, יכול להיות אמא שלה, יכול להיות אדם שהיא סומכת עליו, ויכול להיות גם פסיכולוג.
כחברה טובה, חשוב מאוד שתדברי איתה על הנושאים שמציקים לה, על מה שקשה לה – קודם כל בשביל להקשיב, לתת לה לגיטימציה לשאלות ולקשיים, ורק אחר-כך לנסות יחד איתה לענות תשובות שמחזקות (את יכולה להעזר בכל הקישורים שהבאתי לך, או באחרים), אך גם להמליץ לה לפנות למישהו שיוכל לעזור לעבד את החוויה הלא-פשוטה שהיא חוותה.
היא יכולה לפנות אלי בשמחה (לאימייל או בטלפון), או להתקשר לקו הטלפוני של ´חברים מקשיבים´ (הקו פתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388), או לפנות לאדם בסביבה הקרובה. אך ממש לא כדאי להשאיר דברים לא פתורים...
גם עם הייאוש ומשבר האמונה לא נובעים ישירות מהעובדה שהיא מרוסקת – הם נהיים הרבה יותר קשים בגלל שאין לה כוחות נפש להתמודד עם זה כרגע. לכן, אני גם לא יודעת אם נכון ללחוץ אותה להשקיע בלימודים – מצד אחד זה ידרוש ממנה כוחות נפש שאולי אין לה, מצד שני אולי זה יספק לה תעסוקה ויגרום לה להתרכז בדברים אחרים מלבד הקושי שבו היא נמצאת ויעזור לה להתמודד – זה משתנה מאדם לאדם...

אני חוזרת ואומרת – יישר-כח לך על האכפתיות הרבה, יהי רצון שהקב"ה ישלם לך כגמולך הטוב.
מצטערת על האירוך, אך הדברים חשובים.
אשמח לשמוע ממך איך דברים מתפתחים, וכן בכל עניין או שאלה אחרים...

בברכה,
חני
hani_miryam@hotmail.co.il