שאלה
שלום הרב.
קראתי מהכוזרי שאחד הטעמים לחיוב\צורך תפילה במניין הוא שכאשר מתפללים עם הציבור אז לא מבקשים בקשות פרטיות בלבד\שמפריעות לציבור (כמו עובר דרכים שמבקש שלא ירד גשם בזמן שהציבור צריך.)
אבל האם באמת התפילה בציבור היא מה שיעזור לי לכוון? הרי בתפילה בציבור אני ספון בסידורי -"במקרה הטוב", "במקרה הרע"- אני עוצם עיניים... וכי יש לי בכלל קשר עם הציבור?
או שמא הכוונה היא דווקא לחזרת הש"ץ? אם כן, מה החיוב בערבית כשאין חזרה? האם רק בשביל הקדישים?
ובכלל, למה צריך להתפלל עם הציבור חלק ניכר מתפילת לחש? (הרי בכל מקרה ינני קשור אליהם כ"כ)
האם אני צריך כל התפילה להזכר במחשבתי שאני עם הציבור כדי שכך התפילה בציבור תשפיע עלי? זה הרי יכול לגרוע מההתרכזות בכוונה בתוכן התפילה..
תודה רבה.
תשובה
שלום
נחלקו הפוסקים מהי תפילה בציבור: תפילת הלחש או חזרת הש"ץ.
ורובם סוברים שתפילת הלחש היא התפילה בציבור.
לכן התפילה מנוסחת בלשון רבים, כדי שהאדם ישתף עצמו עם הציבור, ולימדנו הגר"א, כי עיקר התפילה אינה על האדם הפרטי אלא על כלל הציבור, ואדם שחשב אך על עצמו, לא קיים את עיקר תכלית התפילה.
כשאדם מתפלל בציבור יש לכך שתי השפעות:
הראשונה,התחושה של שיתוף עמוקה יותר, מאילו הוא ספון בביתו.
השניה, מעלתה הרוחנית של תפילה במניין, גבוהה לאין שיעור, במקום כזה שורה קדושה, שלא זוכים לה היחידים
אדם שבאופן זמני רוצה להיתפלל ביחיד כדי לכוון יותר רשאי, אך עליו להעפיל לתחושה של אבן הגדר,אות מספר, יחיד מגוף שנקרא עם ישראל.
ברכה והצלחה