שאלה
בס"ד
שלום רב.
קראתי מאמר שאותו כותבת פרופסורית לחקר מקרא קבלה וחסידות
זאת טוענת כי בכלל התורה עצמה חס ושלום ביסודה מיתולוגית עם פנטאון של מלאכים שרפים וכו.. וכל העניין של אמונה כי יש אל אחד בא מאוחר יותר או כדברה "חז"ל משתדלים אפוא להמעיט ממעמד המלאכים, להדגיש את היותם יצורים נבראים ולהרחיק את המיתולוגיה מן התנ"ך. גם חוקרי התנ"ך מניחים שהרובד הקדום בתיאורי המקרא הוא רובד מיתולוגי, שעליו הונחה שכבה נוספת, אנטי מיתולוגית. כלומר, שהכנסת המיתולוגיה לתנ"ך משמשת לצורכי פולמוס נגד המיתולוגיה. למשל, יצורים מיתולוגיים כמו הנחש הקדמוני עם רגליים וכנפיים ניגפים בפני האל, מסורסים, מגורשים מגן עדן, מקוללים והופכים למשרתיו, וכך מבטא המקרא את הניצחון של התפיסה האנטי-מיתולוגית על התפיסה המיתולוגית. אבל – גם במיתולוגיה הבבלית האלים שנוצחו ונכנעו הופכים להיות משרתי האל המנצח! ומעמדם זה אינו מעיד על ביטול עולם האלים אלא על ההירארכיה שלו"
כיצד עונים על כך?
תשובה
שלום
זו טענה מופרכת מיסודה מכמה פנים, אך על מנת לענות לטענה בצורה ראויה ומסודרת, אתה צריך לשבת וללמוד את הנושא לעומקו, יחד עם ת"ח, בחברותא קבועה.
כל טוב