חניכה שלא אוהבת חיבוקים

שלום.

כמדריכים, ככל שאנחנו מבלים יותר זמן ומשוחחים יותר לעומק עם החניכים, אנחנו מגלים עוד ועוד מאפיינים ייחודיים שלהם. ההיכרות הזאת יכולה להפתיע אותנו, להעמיד אותנו במבוכה, ואפילו להפחיד אותנו. כל אדם הוא עולם ומלואו, והמגוון האנושי מציב אותנו מול שלל עניינים לא מוכרים שאנחנו כמדריכים צריכים להתמודד איתם.


לכן ערנות, מודעות, סקרנות ותשומת לב, הן תכונות חשובות שמאפשרות למדריכים להיות קרובים לחניכים ולהעניק להם יחס אישי אמיתי. אך מהצד השני, דרושה מידה של צניעות: אנחנו נפגשים עם החניכים בסה"כ פעמיים בשבוע, ומבלים איתם כמה שעות. חלק ניכר מהפעילות בשעות הללו היא קבוצתית, ולא מספקת הזדמנות להיכרות מעמיקה. ולכן לוקח לנו זמן די ממושך להכיר באמת מקרוב את החניכים ולברר מה קורה איתם במישורים שונים. ולכן השאיפה להכיר לעומק כל חניך וחניך, ולהצליח להתייחס לכל המימדים שקשורים בחייהם.


אז איפה זה שם אותנו? איך אנחנו מאזנים בין חשיבות ההתייחסות למצוקות או קשיים של החניכים לבין המגבלות שלנו כמדריכים? אחד הפתרונות השימושיים ביותר הוא פשוט – לתת לחניכים "לעשות את העבודה". ככל שאנחנו מצליחים להיות זמינים לחניכים (לא רק זמינים טכנית אלא בעיקר נפשית), ככל שאנחנו מצליחים ליצור אמון, לדבר איתם בגובה העיניים, ולשכנע אותם שאנחנו "בצד שלהם", אנחנו יכולים פחות "לרדוף" אחרי החניכים כדי לחנך אותם ו"לטפל" בהם, ויותר לאפשר להם – להגיע אלינו. ישנם שני הבדלים משמעותיים בין שתי השיטות: האחת: פחות נעים להתחנך על ידי מישהו ש"רודף" אחריך. השנייה: כשהחניכים מגיעים אלינו, הם מאפשרים לנו לזהות באופן הרבה יותר ממוקד את הצרכים שלהם. ולכן החוכמה היא ליצור את המצבים שמאפשרים לחניכים להתבטא בחופשיות, לשתף במה שמעסיק אותם, וליצור עבורם הזדמנויות נוחות להגיע, להתייעץ ולספר מה עובר עליהם.


איך כל זה מתקשר לשאלה שלך? יצא לך לגלות, כנראה בדרך אגב, משהו שנראה לך קצת משונה אצל חניכה שלך: היא לא אוהבת חיבוקים. האם זה משמעותי? קשה לדעת. אבל גם אם כן, כדאי להמשיך ולשאול שתי שאלות נוספות: האם זה רלוונטי להתערבות שלי כמדריכה? והאם – גם אם זה לא רלוונטי, זה חמור מספיק כדי שאתערב בכל זאת? על פי הפרטים המעטים שהבאת בשאלה, אני מרשה לעצמי להעריך באופן בלתי מבוסס לחלוטין שהתשובה לשתי השאלות היא די שלילית: לא נראה שזה מאוד רלוונטי מבחינתך כמדריכה (כיוון שזה משהו מאוד אישי ולא כזה שפוגע בתפקוד שלה בקבוצה), וגם לא נראה שמדובר בסימן מדאיג במיוחד באופן כללי (יש כל מיני אנשים שלא אוהבים חיבוקים. לפעמים לא מבני משפחה ולפעמים לא מאנשים אחרים).


ולכן, אם מסתמכים אך ורק על מה שסיפרת בשאלה, לא נראה שיש כאן סיבה מאוד משמעותית לדאגה. אם בכל זאת יש לך תחושה לא לגמרי טובה לגבי העניין, בהחלט שווה לגלות ערנות מוגברת בנושא ולהיות קשובים למה שקורה עם החניכה הזאת. אם יש התפתחויות נוספות או פרטים נוספים שנראים לך רלוונטיים, את כמובן מוזמנת לפנות אלינו שוב. במקביל, ראוי לכבד את הרצונות שלה, ולהקפיד לא לחבק אותה בניגוד לרצונה.


בהצלחה!

אוהד

nuvy23@gmail.com