חינוך לאמונה ומצוות של חייל

שלום וברכה

מטבע הדברים, המציאות מורכבת מכל כך הרבה מרכיבים, עד שקשה לעסוק בה בלי להכיר את חלקם הגדול. אני כמובן לא מכיר לא אתכם ולא את בניכם, ומצליח לקרוא רק מעט בין השורות של דבריכם. על כן, מה שאני כותב הוא עקרונות בלבד, ולא דבר מה שניתן לקחת אותו כפי שהוא. אתם עצמכם תנתחו מה מתאים לכם מתוך מה שאני כותב, ותגזרו מראשי הפרקים האלה את הרלוונטי לגביכם:

א. טוב ויפה הדבר שהורים מבקשים ומתאמצים שהילד שלהם ימשיך את שלשלת האמונה ושמירת המצוות, ואין זה משנה באיזה גיל הוא. זה חלק מהאחריות שלנו כהורים, ומהרצון האישי שלנו כחלק מהאומה הישראלית.
ב. בגיל הזה, צריך לצאת מנקודת הנחה בסיסית כי ביסודו של דבר – רק הוא עצמו יכול להעמיד את עצמו על הרגליים של עצמו. אנו כהורים מסוגלים ליצור אווירה מתאימה, שדה להתעוררות אמונה וכדו', אולם איננו יכולים להביא אותו לאמונה עצמה. דמי מול עינייך את האהבה – מה את כן מסוגלת לעשות כדי שהוא יתאהב במישהי ומה לא. האמונה – זהה.
ג. חשוב מאוד שהוא יהיה אהוב, ושהקשר שלכם איתו לא יהיה מותנה בשאלה האם הוא שומר מצוות אם לאוו. הדבר חשוב משתי סיבות: במובן העקרוני – הוא הבן שלכם, והוא יהיה הבן שלכם, וזה הקשר הקמאי בין הורים וילדים; במובן הפרקטי – ילד שאוהבים אותו ומקבלים אותו שלא על בסיס השאלה מה עמדתו האמונית הוא ילד שיש אפשרות יותר גדולה שהוא ישוב.
ד. לא פחות מזה, חשוב שהוא יידע שהעובדה שהוא נעים הליכות, אוהב ואהוב וכדו' – היא חלק מהבניין הדתי שאתם רואים בו. דרך ארץ קדמה לתורה, ואף התורה עצמה לימדה אותנו קודם דרך האבות העושים צדקה ומשפט ורק לאחר מכן את קבלת התורה במובן המלא של המילה.
ה. דווקא בשל העובדה שהוא כן קשור לדברים מסוימים – טפחו את הדברים שהוא כן קשור בהם. אל תבנו תפיסת עולם שאם הוא לא בסדר בזה – אין הצדקה שיהיה בסדר בתחומים אחרים. הרעיון כאמור הוא זה: אתם צריכים ליצור את האפשרות שלו למצוא את דרכו לעולם הנאמנות במצוות לאחר ההתרחקות שלו. הפעולות שלכם אפוא צריכות להיות מכוונות לכך, ולא להתעלמות מחד גיסא או לניסיון ללחוץ ולדחוף מאידך גיסא. קשה לעתים לעמוד מנגד, אולם איני מכיר דרך אחרת וטובה יותר.
ו. עודדו אותו, אם זה מתאים לו, ללכת לאחת התוכניות של לימוד תורה לאחר צבא.

כל טוב והרבה הצלחה