חילונים וברכות

שלום וברכה!

נכון שבשו"ע או"ח ס' קסט סעיף ב' מבואר שאסור לתת אוכל לאדם שבוודאי לא יברך. ברם הרמ"א מביא יש מקילין אפ נותן לעני בתורת צדקה. ומשנה ברורה בשם פרי מגדים מסביר שלא מבטלים מצוות צדקה מתוך חשש שמא לא יברך. ומוסיף שאם יודע שמתוך רשעתו לא מברך אסור לתת, אך אם משום אונס לא מברך, אז אין איסור.

מכאן כבר למדנו שאם מדובר בספק אם יברך ואם לאו, אז מותר לתת וכל שכן אם נותן בגדר צדקה. וכל האיסור הוא אם לא מברך מתוך רשעות, אך אם לא מברך מתוך אונס מותר לתת.

והרי כמעט כל החילונים בימינו (למעט דתל"שים) לא יודעים לברך ולא מכירים את הברכות והם נחשבים לתינוקות שנשבו והם כאנוסים. לכן אין איסור לתת לחילוני. הבעיה תהיינה רק לגבי אדם שמכיר עולם הברכות ולא מברך מתוך רשעות. אך קשה לדעת האם בן אדם יברך ואם לאו וגם גם אם לא יברך האם עושה זאת מתוך רשעות או מתוך חוסר ידע ומצב של תינוק שנשבה המוגדר כאונס. והרי לנו ספק ספיקא - שמא יברך ואם תאמר שלא יברך, שמא מתוך אונס לא בירך.

כל זה אמרנו לגבי מציאות שאותו חילוני אוכל מאוכל שלך ובלעדיך לא היה לאכול אותו האוכל. אבל אם אנו מדברים על מסעדה, סופר או כל סוג של מכירת אוכל לאדם חילוני, אז מדובר במציאות שאדם חילוני יכול להשיג את מבוקשו גם במקום אחר ולכן אין כאן לפני עיוור. כמו כן בפוסקים מבואר שבמקרה זה גם אין דין מסייע כי בגוף הדבר אין איסור וגם עצם החובה היא חובה מדרבנן (למעט ברכת המזון שהוא מדאורייתא).


למסקנה יוצא:

א. באכול שלך במציאות של ימינו משום דרכי שלום ובגלל ספק ספיקא ניתן להגיש אוכל לחילוני בלי לבקש ממנו לברך. ברם, לכתחילה אם מכירים את האדם ויודעים שלא יפגע ואולי אפילו ישמח, צריך לבקש ממנו לברך. אך יש לעשות זאת בצורה מאירת פנים ומכבדת.

ב. כאשר לא מדובר באוכל שלך, אלא באוכל ציבורי או במכירת אוכל או משקאות, אין איסור להביא אוכל לחילוני גם אם לא יברך.

בברכה,

חיים בריסק