חוסר משמעת עצמית בעבודת ה'

[שלום!]

כל הכבוד לך על הרצון האמיתי להשתפר ולתקן את עצמך! אני מבין מדברייך שאת רוב העבודה כבר עשית – את יודעת מה המטרה שלך ואיפה את צריכה לפעול.

זה כל כך נכון מה שאת מספרת! הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מצד אחד בעלי שאיפות ממש טובות ורצון 10 – ומצד שני, לא תמיד רואים שזה מקבל ביטוי למעשה. למצב הזה יכולות להיות סיבות שונות: סביבה, טרדות למיניהן, כל מיני דברים. אבל המקום שצריך לחפש בו יותר, זה בעצמך. וכך באמת עשית ושוב כל הכבוד!

אשרייך שאת מודעת לקול הפנימי שלך, שהוא באמת "ישר" כמו שכתבת! זו כבר מדרגה טובה. נדמה לי שכדי להבטיח שהמעשים ילכו יותר על-פי הרצונות, את יכולה להתמקד בכמה דברים.

[מורה או... חברה?]
גם אם יודעים שהמצוות הן הדבר הנכון לעשות וגם מה שטוב בשבילנו – עדיין לא תמיד מרגישים מחוברים לזה בלב פנימה. ולכן פחות מרגישים את "הפספוס" כשלא קיימנו את המצווה.
למשל, כשלא הגשת את שיעורי הבית שלך למורה בזמן (טוב, זה סתם דוגמה, את בטח עושה את זה כראוי!), אז בדוגרי, את לא מרגישה כל כך מתוסכלת מזה. אבל את כן יודעת שזה מה שנכון לעשות כדי לקלוט היטב את מה שלמדת ובלה בלה בלה. אלא שעם כל החשיבות שלהם, שיעורי הבית זה לא משהו שנוגע לך בלב! (ודי בצדק...) אבל לעומת זאת, אם חברה ממש טובה שלך ביקשה ממך שתעשי משהו והיא באמת הדגישה שזה היה חשוב וש[את] זו שהיא סומכת עליה, ורק עליה, כדי לבצע את זה - ומה לעשות, פישלת ולא זכרת. את תרגישי הרבה פחות טוב, נכון?
זה אותו הדבר פה. את יודעת שה´ פשוט סומך עלייך והוא מחכה לשמוח ממך וגם שתשמחי מעצמך!
לכן, כדאי שתעמיקי בלימוד תורה, בלימוד אמונה. תמצאי איזה ספר שמוצא חן בעינייך, תשאלי חברות מה כדאי, ותראי שתקיימי את המצוות ביתר שמחה.

[יום ליום...]
ובאמת שגם ההרגל עושה את שלו. אם תצליחי לאט לאט לקיים את המצוות כמו שאת רוצה באמת, עוד נקודה ועוד נקודה, אז כשנמצאים בתנופה, כשסופרים יום ועוד יום שאנו מתנהגים בהם כפי שרצינו, אז כבר מרגישים חזקים יותר ושמחים יותר. את מחייכת לכולם, וגם לעצמך – כי למה שלא תהיי מרוצה מעצמך כשאת הופכת ליותר ויותר חזקה!

אבל אם לחזור קצת לעניין של ההזדהות חשיבות המצוות, אני אגיד לך כמה דברים קטנים.
התורה אומרת המון פעמים שאנחנו צריכים לזכור. לזכור, פירושו שיש דברים שחייבים לקבע אצלנו בראש, וגם בלב, כי הם חשובים לחיים שלנו ולכן הם צריכים להיות נוכחים כמה שיותר במודעות שלנו. ואחת מהזכירות האלה היא "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותיי והייתם קדושים". כן, זה בקריאת שמע, את מכירה. חשבת כבר על זה? מה המשימה ומה המטרה פה? לעשות את כל המצוות – ולהתקדש על ידי זה.

[מצד אחד...]
והקדושה לא באה רק מהחלטה שאת מאמינה. "אמונה בלב" זה חלק ענקי בעבודת ה´. אבל זה לא הכול. כשהאמונה הזאת בקדושה שלך מוצאת גם ביטוי במעשים, זה הכי גבוה שאפשר לעשות. כי במילא הנפש מתרוממת, הרי היא רוחנית מלכתחילה. אבל שתצליחי להפוך את הגוף ואת המעשים גם-כן לכלי לעבודת ה´, בתפילה, בחסד, בעזרה לאחרים, בקיום מצוות – זה עוד מדרגה.

[...ומצד שני]
ואם את מבינה את חשיבות המעשים הטובים האלו, זה צריך גם לחזק את ההבנה השנייה, שהמעשים שעדיף להימנע מהם – גם הם בעלי כוח. הכלל הוא שאנחנו מאוד מושפעים מהמעשים שלנו – לטוב ולרע. ולכן עלייך להשתדל שהטוב יגבר על הרע. ולכן כנ"ל – [לזכור!] מתי שאת מתלבטת, תעצרי רגע ותחשבי מה היית עושה אם היית עכשיו צריכה לעשות משהו לחברה הכי טובה שלך, שמבקשת ממך תמיד רק דברים שהם גם טובים לך, הרי אתן כל כך קרובות...
והכול – מתוך שמחה!

אני מקווה שהמעט שכתבתי לך יועיל. אם רוצה לשתף אותנו יותר, את מוזמנת בשמחה!
בהצלחה רבה!!

יהושע
yehoshuagut@gmail.com