חולשה בעבודת ה'

שלום לך,

אני אקדים ואומר, שהטבע הרגשי והרוחני של האדם מורכב מ'ימי טובה' ו'ימי רעה', כמו שאומר 'ספר הישר'. לא בהכרח צריך לכנות את זה משברים, אלא יש ימים בהם מצבנו הרוחני והנפשי טוב ושמח ומאיר, ואז באמת הרבה יותר קל לנו להתחבר והכל ודאי וברור. ויש זמנים וימים, שאנחנו בדכדוך וממילא הספקות מתגברים ויש חולשה ויש הרבה התמודדויות בכל מיני דברים. המורכבות הזו של ימי טובה וימי רעה נמצאת אצל כל אחד ואחד, גם אצל תלמידי חכמים וגם אצל אנשים פשוטים, אלא שיש שני הבדלים מהותיים בין ימי רעה אצל אדם גדול ובין ימי רעה אצל מישהו אחר, וזהו לימוד גדול בשבילנו.

דבר ראשון, גם כשקשה לנו וגם מתוך חולשה – יש גבולות. חוסר מוטביציה להשקיע זה בסדר ומובן ומקובל, אבל כמובן צריך להזהר לא להדרדר לעבירות ממש ח"ו בכל מיני תחומים. גם אם נחלשים בעבודת ה', אבל יש גבול.

הדבר השני הוא, לעשות מה שאפשר בתוך ימי הרעה. הזכרת בשאלה שמכל משבר אפשר לצמוח, זה בהחלט נכון, אבל לא חושב שצריך להרחיק לכת עד כדי כך. כשבמשבר זה בהחלט זמן לברר דברים ולהבין דברים, וזה טוב שמצד אחד, כשטוב לנו אין שאלות ואין ספקות אבל צריך לדעת שגם כשרע ויש שאלות, זה לא אומר שאין תשובה עליהם. כך שאדרבה, תשאלי את כל מה שמעיק לך, תבררי, ואל תשארי במקום של 'שאלה בלי תשובה שכלית'. רק במקרים מאד מיוחדים ואחרי הרבה בירור שכלי, אפשר להגיע להבנה שהגענו לקצות השכל שלנו, אבל השאיפה הרגילה היא לברר בשכל את הכל.

ועכשיו באמת לשאלתך, (מן הסתם יש לך עוד שאלות, ואת מוזמנת בשמחה לשוב ולשאול באתר או ישירות למייל שלי). , השאלה אם ה´ טוב, ואולי זה שיש לנו איתו קשר מוחלט,זה לא בהכרח דבר חיובי, אלא מן שיעבוד. אז קודם כל צריך להבין שיש שני מושגים של חירות. יש חירות לעשות מה שאני רוצה. החירות הזו היא לכאורה באמת חירות נפלאה. אבל מציאות החיים מוכיחה שאין דבר כזה. הרוב המוחלט של האנשים שחושבים שהם עושים מה שהם רוצים, עושים מה שאחרים רוצים – מתלבשים כמו שאחרים חושבים שצריך להתלבש, אוכלים מה שאנשים אחרים חושבים שטעים וכו' וכו'. טבע האדם הוא להשאר במוסכמות החברה שלו, ומעט מאד אנשים מורדים באותם מוסכמות, וגם אותם אנשים קשה להם להמשיך במרד וברוח החופשית הרבה מאד זמן. בשלב כל שהוא 'מתמסדים' ו'נרגעים' ונשארים במקום שאליו הגיעו. כל זה מביע לנו שחירות כזו היא מבחינה מסוימת בלתי אפשרית, ולכן צריך לחתור לחירות אחרת – חירות להיות נאמן לעצמיותי. להוציא מן הכח אל הפועל מה שטבוע בי. אם מתאים לי להיות גנן ואני גנן, אי אפשר לומר שאני משועבד לגננות. להפך, בעזרת הגננות אני מביע את עצמיותי ואת חירותי. כל מי שמתאים לו להיות גנן והוא לא גנן אלא רופא או עורך דין הוא זה שמשועבד, אבל אם אני מוציא לפועל מה שטבוע בי אני בן חורין אמיתי.

אנחנו יהודים, והמשמעות של זה היא, שהפנימיות שלנו היא – עשית טוב או הרצון לעשות טוב. כמובן שזה בגלל שיש בנו חלק אלוק ממעל – נשמה אלוקית, וזוהי המהות של ההתגלות האלוקית – להיות טוב ולהשפיע טוב לעולם. לכן, כשאנחנו עושים טוב – מקיימים מצוות, דואגים לחברה – אנחנו בני חורין אמיתיים – אנחנו מוציאים לפועל מה שטבוע בנו.

אחרי שהגענו להבנה הזו, אפשר כבר להבין יותר, מה שאנחנו מרגישים את זה שעבוד זה מכיון שאנחנו לא מספיק מזדהים ומבינים את אותו רצון אלוקי שבנו. יש לנו יצר הרע ויש לנו נטיות רעות, והן רוצות לצאת אל הפועל באופן פראי ולא מתוקן, וממילא ההתגברות על אותן נטיות יש בה שעבוד. בהמשך למה שכתבתי למעלה, אפשר לדמות את זה לספורטאי שצריך להשקיע הרבה שעות אימונים בשביל לשמור על רמה גבוהה. אין ספק שלא תמיד כיף לו ונחמד לו לקום בבוקר מוקדם ולרוץ קילומטרים לאורך הים. אבל בסופו של דבר הוא עושה את זה לא מתוך שעבוד למקצוע אלא להפך – מתוך הבנה שזה מה שטוב לו ומה שמתאים לו באופן אמיתי, גם אם כרגע זה קשה ומעצבן. זה נכון בכל מקצוע שאדם בוחר לעצמו וזה נכון שבעתיים ויותר, במהות החיים – מעבר למקצוע – מה שהוא היסוד של האישיות שלנו כיהודים – להיות טוב לכל.

יש בכל זה עוד הרבה מה להעמיק, אבל אני חושב שבנתיים מה שכתבתי הוא בסיס חשוב, וכאמור, אשמח מאד לכל תגובה או שאלה על גבי זה במייל שלי

בהצלחה רבה

טוביה

tsbias@actcom.co.il