שאלה
כבוד הרב שלום.
עלתה במחשבתי שאלה לגבי חובת האדם להיות מוסרי. הרי הקב"ה נתן לנו תרי"ג מצוות אותם כל אדם מישראל חייב לקיים, וזה חובתו כלפי ריבונו של עולם, ואם כן מנין החובה של האדם להיות מוסרי? הרי אין בתורה חיוב להיות עניו, או סבלני או מדבר בנחת או ביישן או זריז וכל המידות הטובות האחרות. ישנם תרי"ג מצוות בהם חובתנו כלפי ריבונו של עולם, אך להיות מוסרי ובעל יושר מניין? ואם הרב יבוא ויגיד הרי כתוב "ובו תדבקון" ופירושו חז"ל מה הוא רחום אף אתה תהיה רחום וכן השאר, הרי ישנם הרבה מידות שאינם מתייחסות לריבונו של עולם לפי שאין הוא עסוק בענייני הארץ ואין הוא צריך להיות זריז ובעל שמחה- שכן אין דברים אלו נוהגים אצלו?!
תודה רבה. ואשמח עם הרב יוכל לתת מקורות להרחבה בנוסף לתשובותו.
תשובה
שלום וברכה
השאלה שאתה עוסק בה היא שאלה הנוגעת למוסר במובן המידות הטובות, ולא במובן של אתיקה.
שאלת מקור החובה להיות עניו ובעל מידות טובות נראית לי נובעת בראש ובראשונה לא ממקור מסוים אלא מ"מושכל ראשון", לאמור: ההנחה הבסיסית היא שנבראנו בעלי צלם אלוקים, וכבעלי צלם אלוקים אנחנו חייבים להוציא את המיטב מתוכנו, ועל כן חייבים להיות במיטב. אם זריזות היא מיטב – יש להיות זריזין, ובמקום שהיא לא המיטב – יש דווקא להיות עצלים, וכן הלאה.
לאורך התורה כולה מתוארות לא רק מצוות, אלא גם מידות טובות של האבות והאמהות, של גדולי המקרא, וביקורת על התנהגות מושחתת. אחת הדוגמאות המובהקות היא הטיעון של החובה להשיב טובה תחת טובה, שהיא עיקרון מידותי בסיסי, גם אם הוא לא מצווה.
כל טוב