חברות שלי צבועות!

שלום וברכה.
אני ממש מתבייש על העיכוב הכל כך גדול בתשובה. אני מתאר לעצמי שהמצב בינתיים השתנה, ובכל אופן החלטתי שעדיף לכתוב משהו מאשר לא לכתוב כלום, ואני מקוה שתסלחי לי.
אינני יכול שלא להתייחס להערכה הגדולה שלי כלפייך על הרגישות החברתית והאמת שבך, שדיבור לא טוב על מישהי גורם לך לזעקה פנימית. הלואי וירבו בנות כמותך. אכן, לא לחינם דיברו חכמים רבות אודות האיסור שבלשון הרע ואודות חומרתו. מאידך, ודאי שקשה היום לעמוד בפיתוי שלא לומר לשון הרע. צריך לפעמים הרבה כוחות נפש כדי להתאפק, ובמיוחד בחברה שהדבר מקובל בה. אשרייך שלא נסחפת אחרי החברה ושמת לב למה שמתרחש בה.

מה עושים כשמגלים פגם בחברה? צריך להבין קודם כל ממה נובע מהפגם. אז כמו שאמרנו, הפגם נובע באמת מקושי גדול. וכפי שהזכרת שעד שהאמא הזו לא דיברה על הבת, זו לא היתה תופעה, אבל הדיבור הזה גרם לחלק מהבנות להיסחף אחר לשון הרע. אם כן, עלינו להבין שהחֶברה עצמה לא רוצה בזה אלא נגררת אחרי זה. לכן, אף פעם איננו מתייאשים מלתקן את החברה. אדרבה, עלינו לאזור כוחות נפש רבים והרבה סבלנות ולשאוף להנהיג אותה לכיוונים חיוביים, שהרי בעצם גם החברה מעוניינת ביחסים טובים בין אחת לשניה.
איך עושים את זה? כדאי לתפוס קצת בנות, שיש יותר סיכוי שישמעו לך, ולאט לאט ליצור גרעין פנימי חזק, שמחליט שהוא נזהר כמה שאפשר מדיבורים כאלה. זה לוקח זמן ודורש הרבה שיחות נפש וסבלנות, אבל דווקא בגלל הזעקה הגדולה שבתוכך אני בטוח שה´ נתן ויתן לך כוחות להשפיע ולחזק, והתוצאה תהיה הרבה יותר טובה מלפרוש מהחברה. אכן, אם בטוח שלא ניתן להשפיע (מה שבדרך כלל אינו נכון) ויש חשש שהחברה תשפיע עלייך לרעה, ראוי להתרחק מעט מחברתה, אך לא דווקא בהפגנתיות אלא בעדינות, על מנת שלא ליצור תככים ומחיצות מיותרות.
ה´ יברך אותך ויתן לך כוח להמשיך ולקדם את החברה לאפיקים חיוביים בלבד.

שוב סליחה על העיכוב. בברכה,
חזי וסרטיל
heziw1@gmail.com