שאלה
שלום!
מן הסתם לא פעם שאלו את השאלה הזאת אבל חיפשתי ולא מצאית...
כשהייתי בשמינית (עכשיו אני מסיימת שנת שרות ראשונה) היה לי חבר במשך חצי שנה ונפרדנו בנסיבות ילדותיות ובאמת בלי יותר מידי מחשבה..
לשנינו היתה פרידה ממש קשה ובכל זאת אחרי כמה חודשים באמת הבנו את הפערים שפשוט לא עשו לנו טוב לקשר (הוא היה בתחילת שיעור א' ואני בתחילת שמינית..ובאמת שהיה פער מחשבתי ורגשי עמוק שבאיזשהו שלב לא היה אפשר כבר לגשר עליו)
מאז שנפרדנו נפגשנו כמה פעמים, לפעמים בטעות ולפעמים לברר דברים.(בעיקר באתי להתנצל על דברים שלא עשיתי כמו שצריך..)
ובזמן האחרון אני נזכרת בו מידי פעם, ואני לא יודעת אם אני באמת באמת אוהבת אותו, מן הסתם שלא, אבל אין ספק שהוא חשוב לי ושהוא באמת היחיד שהיה אכפת לו מימני ולי מימנו.
ובאמת היה לנו טוב יחד והגענו למחשבות עמוקות ולנושאים חשובים ויפים.
אז לפעמים אני קצת חוששת שאולי באמת הוא היה ה"אחד"?
ז"א, תמיד איכשהו רוב האנשים מוצאים את הבן זוג שבאמת שייך להם, ואולי על כל הויתורים שעשינו וכל השטויות שלנו פשוט נפספס אחת את השני?
אולי נועדנו להיות ביחד ובגלל שלפעמים לא חשבתי יותר מידי- פשוט תלך לנו ההזדמנות..?
וכן, הכל קצת מבולבל, כמעט כמו המחשבות :)
תודה רבה!
תשובה
ב"ה
שלום רב.
אני מציע שתגידי לו שאת רוצה להיפגש איתו למטרת נישואין..
תיפגשו כמה פעמים ותבררו את הנושאים שחשובים לכם..
אם את מרגישה שאתם מתאימים באופן שכלי (בשאיפות..), וגם את מתחברת אליו באופן רגשי ואת מרגישה כלפיו אהבה - והוא כלפיך.. - אז תלכו על זה..
ואם אתם מרגישים שמשהו תקוע.. אין רגש.. - תיפרדו לחיים טובים ולשלום..
וכל אחד ימצא את בת זוגתו הכי הכי מתאימה לו בעזרת השם..
[אז אל תתבלבלי.. אם הוא שלך - את תזכי בו..
ואם לו - בורא עולם יזמן לך את החתן הכי הכי מתאים לך בקלות בשמחה ובמהרה, אמן.]
בהצלחה רבה.