חברה שלי נפטרה - לאן כל התפילות נעלמו?!

שלום לך שואלת יקרה!


אני שמחה לשמוע שהאתר עוזר לך,
קודם כל אני רוצה לומר לך שזה מעורר התפעלות איך שנרתמתם לטובת חברה מהשכבה
גם בתפילות וגם בהליכה לקברי צדיקים. זה מעיד על תכונות טובות מאד של נתינה ואכפתיות.
בעקבות הסיפור הכואב שסיפרת אני מרגישה שהעלת שתי שאלות:
למה זה קרה? .1
לאן הלכו התפילות שיצאו מעומק הלב? .2

לגבי השאלה הראשונה, את כבר בגיל שמתחילים לראות ולהבין שאין לנו שליטה על החיים. ובכל זאת אנחנו לא חסרי אונים, ויכולים לפעול כדי לעשות טוב. אנחנו אפילו מצווים לעשות השתדלויות, אבל התוצאות, השליטה ממש על מה יקרה, נמצאת בידיים של הקב"ה. אני רוצה לתת לך משל להסבר: את נושמת כל הזמן? את שולטת על הנשימה או שהיא אוטומטית רוב הזמן? להיפך, אם היית שולטת עליה זה היה מקשה עליך, נכון? את מרגישה חסרת אונים בגלל שיש חלק שמחזיק אותך בחיים ואין לך שליטה עליו?
אותו דבר עם הקב"ה. הוא נותן חיים לכל המציאות וההחלטות בידיו גם איך לנהל את החיים ומתי לקחת אותם. את החשבונות שלו אנחנו לא מבינים ובכל זאת אנחנו לא חסרי אונים מולם. וזה באמת קשה לנו לתפוס בכל פעם מחדש, ובפרט במקרים כואבים וקרובים כאלו בהם השאלה באמת זועקת כמו שתיארת: למה בחורה צעירה צריכה לעזוב את העולם בגיל כ"כ צעיר?? את יודעת, אנחנו מאמינים שלכל אחד פה יש תפקיד, אנחנו לא יודעים מהו, ובכל זאת בכל מצב שאנו פוגשים אנו משתדלים להיות ולעשות את הטוב ביותר שאנחנו יכולים. כמו שעשיתם את תפקידכם כחברות בצורה מרשימה ומרגשת, עשיתן כל מה שיכולתן וד' רצה אחרת. לפי אמונה זו כנראה שחברתכן סיימה את התפקיד שלה בגיל צעיר. אבל זה מעל לתפיסתנו והבנתנו כבני אדם פשוטים.





יותר חשוב לי להתמקד בשאלה, לאן התפילות הלכו, או בעצם, מה יצא מכל המאמץ האדיר הזה.
תראי, לפי מה שסיפרת נשמע שכשכבה התלכדתן יותר למען אותה חברה. תאמרי לי את, האם הקשרים ביניכן נהיו עמוקים יותר? את רואה יותר גילויים של אכפתיות בשכבה? התעניינות והקשבה פתוחה יותר? אולי גם יש בנות שתפילה לא דיברה אליהן והן מצאו את עצמן יותר מחוברות?
אולי החברה פחות סבלה ייסורים קשים של המחלה בזכותכן, למרות שנגזר שלא תשאר בחיים? אולי התפילות עזרו לאנשים חולים רבים מעמ"י? הלכו לזכויות כלליות לטובת עמ"י, ואנחנו צריכים הרבה ב"ה...?
התפילה היא קשר עם ריבונו של עולם. ההצלחה של תפילה לא נמדדת דווקא אם היא נשמעת או לא כפי שרצה המתפלל. אלא בקשר שהיא בונה בין האדם המתפלל לבין עצמו, לבין סביבתו וכמובן בינו לבין הקב"ה
בטח שמעת על אבא של נחשון וקסמן, החייל שנחטף לפני כמה שנים. בתקופתו עמ"י הרגיש מלוכד מאד בכל רחבי הארץ, היו עצרות תפילה המוניות מכל המגזרים, תהילים בכל מקום ובכל זאת הוא נרצח בידי חוטפיו. אבא שלו אמר בתוך כל העצב לרב מוטי אלון בעת השבעה משפט שנצרב בתודעה הישראלית מאז ולדעתי הוא ייזכר לו לדורות: "כל כך הרבה בקשות ביקשתי מהקב"ה. ביקשתי בריאות בשעה שהייתי חולה וקיבלתי. ביקשתי משפחה כמו שלנו - וקיבלתי. ביקשתי את כל מה שרציתי. שאלו אותי – 'התפללו כל כך הרבה ולא קיבלו תשובה', ואני אומר: קיבלתי תשובה, התשובה הייתה לא! ולאבא - מותר לענות גם לא!".
יותר קל לנו להבין שקיימת אפשרות של תשובה שלילית ביחסים עם בני אדם. אצל הקב"ה זה יכול להישמע אחרת, כאילו אם התפללנו הוא חייב להישמע לתפילות בדרך שאנחנו התכוונו שישמע. אבל זו המעלה שלנו כעם ישראל. אנו אומרים ישר-אל. הוא דן דין אמת ואנו מקבלים אותו גם ללא הבנה. וזו מעלה מאד גדולה, שהקשר שלנו יכול להיות אדוק למרות שההבנה אינה מלאה מהצד שלנו. כתב על כך רבי יהודה הלוי (ריה"ל): "לו ידעתיו, הייתיו". אם הייתי יודע את כל מהלכיו של האלוקים, הייתי בעצמי אלוקים.
בנוסף, את וחברותייך נמצאות במציאות שהקב"ה נתן לכם אפשרות לצמוח ממנה. ואת הצעד הראשון את עשית. גילית שמשהו לא מתיישב לך על הלב, אבל לא הסכמת להמשיך הלאה כאילו לא קרה דבר, אלא פנית לראות נקודת מבט שתרחיב את המבט שלך ותפתח לך כיווני חשיבה ועשייה שעם הזמן תוכלי לפתח בעצמך. ומגיע לך על זה יישר כח גדול! במקורות חז"ל מגדירים את ההזדמנות לצמיחה כניסיון, מלשון להרים על נס, על דגל, את יכולות האדם שבזמן רגיל לא היו יוצאים לפועל, אלא רק בזמן של קושי.
הצמיחה היא לא רק דרך קושי, התפילות מרוממות ומצמיחות אותנו דרך דיבור חיובי, רצון חיובי וחיבור לטוב, כל זמן שנתפלל - שנדבר עם ד' גם לא מתוך סידור בזמן תפילה. תפילה מתוך שמחה בוקעת שערי שמיים ושוברת חומות. ובכל זאת לעיתים אנו נדרשים לעמוד מול מציאות שמוציאה ממנו כוחות נפש אחרים.
לסיכום, אני מציעה לך לשבת עם חברות ולחשוב על דברים שכל אחת לקחה מאותה חברה, שכפי שסיפרת הייתה אדם מדהים. תשבו יחד ותחשבו על דרכים להנציח אותה במעשיכן וכך אתן שומרות על החיים שלה בתוככן ומפיצות הלאה. אולי תעשו גם חדר זיכרון בבית הספר שיהיה מקום של חיבור לתפילה ולאמונה, חוברת זיכרון, קבלה על תפילה מסויימת שכולכן תגידו כל בוקר, גמ"ח מטעם ביה"ס שבנות יתנדבו בו אחה"צ, משהו בסניף אם אתן נמצאות בסניף ועוד רעיונות לפי מה שמתאים לכן.
זה ישמור על הישג הלכידות שלכן וכולכן תרגישו שנעשיתן טובות יותר ומאמינות ממקום בוגר יותר למרות הקושי והכאב העצומים.
!שבעז"ה תהיה שנה טובה ומבורכת בבשורות טובות
! ב"הצלחה בכל
שירה מחברים מקשיבים 20shira@gmail.com