חברה שלי לא מרגישה קשר בין אלוקים ובין דת

שלום לך חברה יקרה,
תרשי לי להתחיל בסיפורון קטן: פעם שאלו תלמידים בישיבה תיכונית את הר"מ שלהם: למה להיות דתיים?
והוא השיב: אני רוצה לגלות לכם סוד, שעדיין לא יודעים עליו. אפילו לא אשתי.
אני...
כבר לא דתי.
לכן אני לא יכול לענות על השאלה שלכם ´למה להיות דתי...´
התלמידים כמובן היו די בהלם, עד שהרב הסביר את עצמו:
המילה ´דת´ מקורה במגילת אסתר: ´דתי פרס ומדי´, ´את דתי המלך אינם עושים´ וכו´.
היא לא כתובה בשום מקום בתנ"ך לגבי היהדות אלא לגבי החוקים הפרסיים,
היבשים כמו חול והקרים כמו שלג.
היהדות היא ההיפך הגמור מ´דת´: היא חיים שלמים שמקבלים משמעות וטעם שממלאים את האדם בשמחה והרמוניה פנימית, מתוך חיבור אמיתי לקב"ה, מתוך קבלת עול מצוות בשמחה.
אז מה היא בעצם ה´דת´ ומה הקשר שלה ל´אלוקים´?
הגישה הפילוסופית טוענת כבר שנים רבות שהיא לא מרגישה את הקשר בין ´אלוקים´ ל´דת´,
לא מרגישה קשר, כי לדעתה אחד כזה לא קיים.
האם נראה לנו הגיוני שאלוקים העצום, הנורא והגדול מתעסק בכאלה זוטות?
כמו – ללחוץ על מתג בשבת – ובאמת אם אני אדליק פה אור עונג השבת שלי יגדל לאין ערוך..
או כמו – המרפק שלי – סמטימר מתחת סניטמר מעל, נו באמת..
אז התשובה שלנו לפילוסופים האלה – אתם בעצמכם מורידים מערכו של אולקים.
אתם שחושבים שהקשר ביננו לבינו מקרי בהחלט. שלא באמת ישנו קוד מסויים שהוא הביא לנו לפעול דרכו, ש[אנחנו פשוט – לא מעניינים אותו]. הוא את שלו עשה. ואנחנו לא באמת מחוברים אליו היום לאחר מעשה באיזו שהיא דרך..
הההבנה האמיתית של גדולתו של ריבונו, היא דווקא בהשגחה הפרטית שלו איתנו הקטנים, דווקא בחיבור האבסולוטי ביננו לבינו. כ[שותף] ממשי ביצירה שלנו ולכל אורך החיים.
כשאנחנו ילדים קטנים אנחנו מאמינים בתמימות. ההורים שלנו דתיים, זה החינוך שאנחנו מקבלים.
וכשהדודה שואלת מה נשמע? התשובה שתספק אותה היא ב"ה.
אבל זה לא מה שיספק אותנו לנצח.
זה השלב שאם לא נעמיק בתוכנו את ההבנה והאמונה יתמוסס לנו הקשר בין ה´דת´ – המצוות לאלוקים.
זה כמו מחשבון. את חושבת שבגלל שיש מכונה שתעשה את זה עבורם, ילדים לא צריכים ללמוד חשבון פשוט?
הלב זה השריר שאחראי להחיות לנו את הגוף, והאמונה זה השריר שאחראי על הנפש,
כמו כל שריר, הוא דורש עבודה. אם לא נחזק אותו, המצב שלו לא יהיה טוב.
מגיע היום שבו אנחנו מגיעים ללונה פארק של החיים בעצמנו, בלי ליווי מבוגר.
את באמת חושבת שכדאי לנו להישאר הילד המפוחד שמסתפק בצמר- גפן מתוק,
או לנסות לשפר את הסיבולת לב-ריאה שלנו על הקומבה?

אנחנו צריכים להבין שאנחנו לא מקיימים מצוות כי בעבור זה נזכה לעושר הגדול,
או לאיזה הצלחה מטורפת - אלא קודם כל, ומעל הכל אנו מקיימים מצוות כי אנחנו מאמינים שהמצוות הן אמת.
שהתורה היא אמת. ושהקב"ה הוא האמת הגדולה של העולם כולו.
אני לא אומרת שאין שאלות, ואין תהיות. אבל הדרך לפתרון היא בירור עצמי.
על ידי כנות אישית גבוה, מודעות עצמית, ומחשבה פתוחה- ללכת ולברר את כל הנקוודת הכואבות, המפריעות, ולמצוא נקודות שמחות, ופתוחות שהאמונה יכולה לחדור דרכן...
איך מבררים? בלב ובשכל.
בלב- מנסים להרגיש, על ידי פעולות שמעוררות רגש- תפילה, דיבור, כתיבה -
על מציאות הבורא, על אהבתו, על אמונתו בנו, על הקשר האבסולוטי ביננו לבינו.
בשכל- במילה אחת- לחקור. לקרוא, לשאול, לחפש, תשובות "עיוניות" לכל השאלות שמציקות.
גם השכל וגם הרגש צריכם לעבוד יחד. חשוב שהשכל יתן גיבוי לרגש, ויעזור לו להפתח.
וחשוב לחבר את הרגש למה שהשכל מצליח להבין...
אז אני לא יודעת אם אני אמתליץ פה על אולפנה כזאת או אחרת זה יהיה הפיתרון,
הפיתרון הוא בתוכנו. הפתרון הוא הרצון.
וכשנרצה ממש ונעמיק בעצמנו – ´פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתל לכם כפתחו של אולם´.
שיהיה בהצלחה רבה,
וכל טוב,
אנחנו פה לתגובות/הארות/הערות,
וכמובן פניות נוספות,
חברים מקשיבים.