חברה הפוכה להשקפות

שלום שואלת יקרה,
במכתבך תיארת הרגשה לא פשוטה של קושי בהגדרת מקומך ומיקומך בחברה, ואולי אף יותר מכך –קושי בהגדרתך בעיני עצמך.
תחושות כאלו אכן מבלבלות ומעיקות משום שלנו כאנשים חשוב להגדיר את עצמנו ולדעת את מקומנו .זה עוזר לנו "לעשות סדר" בעולמינו הפנימי ובחיים בכלל.
כפי שהבנתי מדברייך, הבלבול והקושי להגדיר את עצמך נובע מסיבה אחת- התנגשות בין הרמה הדתית הגבוהה שלך ושאיפותייך בתחום ,לבין רצונות/תחביבים/תחומי עניין שנראים לך כסותרים וכלא מתאימים כ"כ לבת תורנית. מה שמחזק אצלך את ההרגשה הזאת היא העובדה שבנות כיתתך מתחלקות לדברייך באופן המוחלט הזה: קבוצה אחת של בנות תורניות שכל עניינן ועיסוקן הוא ב"רוחניות". בנות שציינת שאינך מוצאת איתן שפה משותפת. והקבוצה השנייה –בנות שתחומי העניין והפנאי שלהן מעניינים גם אותך ,אך התנהגותן ורמתן הדתית לא מתאימה לך ואף גורמת לך לדחייה, כפי שתיארת. עד כאן רק ניסיתי לשקף ולהגדיר לך את הבעיה, כפי שהבנתי אותה מדברייך.
שואלת יקרה, לפני שנתחיל בע"ה לחשוב על פתרונות מעשיים, רציתי להדגיש ולפתח נקודה מסוימת שקשורה לנושא: ראי, היופי ביהדות שלנו היא שהיא אינה מצפה מהאדם להתנתק מן החיים (להבדיל אלף אלפי הבדלות מן הנצרות למשל). היהדות אינה אומרת לאדם "אל תאכל! האוכל מתועב ושפל! או אל תטייל ! כל הנאה היא מחוץ לתחום! היהדות מתירה בהחלט לאדם כל מה שקשור בצרכיו הגופניים והנפשיים . אלא שהיא מתירה לו אותם בקדושה. תאכל, אך אוכל כשר שלא יטמטם את ליבך! תאכל ,אך תשתדל לעשות זאת לשם שמיים. אם אתה מרגיש צורך להתאוורר ולצבור כוחות אתה יכול לטייל מעט. אתה יכול "להתאוורר", אולם כמובן שלא בכל מקום ולא כל סוג התאווררות ובילוי מתאימים. ולעניינינו- התורה לא אוסרת להקשיב למוסיקה או לפתח תחביבים, כפי שאמרת שאת אוהבת לעשות, אלא מנתבת אותנו לעשות זאת בצורה ראוייה- להאזין למוסיקה שלא תפגע בעדינות נפשינו ובנשמה הטהורה שלנו וכדו´. אדרבה, ככל שאנשים מחוברים ויונקים יותר מהתורה גם עולם ה"חול" שלהם עשיר ואיכותי יותר. אדם יכול בהחלט לפתח לו תחומי עניין ועולם נפשי עשיר –כולל ספרות, מוסיקה ותחביבים שונים ,טיולים מדי פעם כשמרגישים צורך נפשי וכדו´. אלו כשלעצמם ממש לא סותרים תורניות. אינני יודעת מדוע את חושבת שזה סותר תורניות ומדוע יצא כך שהחלוקה של הבנות בכיתתך היא כזאת מוחלטת וקיצונית, כך שבנות תורניות לא עוסקות בעניינים מגוונים ונרחבים, כפי שהסברת. קשה לי להאמין שהבנות התורניות מתעסקות כל היום כולו רק בדיבורי השקפה וכדו´. אני בטוחה שיש להן תחומי עניין, תעסוקה ותחביבים נוספים.
אם מנסים לחשוב על פתרונות מעשיים ישנן מספר אפשרויות: ראשית נחמה אחת גדולה היא שאינך לבד בעניין. כפי שציינת את וחברתך שתיכן באותו ראש ובעלות שפה משותפת. הייתי מציעה לך להעמיק ולפתח את החברות איתה , ובמקביל לנסות ולפתח קשרים עם הבנות התורניות. אולי כלפי חוץ נראה שאין שפה משותפת , אך כשמתקרבים מגלים אחרת . מספיק שתמצאי מביניהן בת אחת או שתיים שאת יכולה לפתח איתה קשרים כדי לשנות הכול. הן הרי לא כולן בדיוק אותו הדבר, ובטוח ישנה אחת או שתיים שיכולות להתאים לראש שלך.אם זה ממש לא שייך אז אולי לנסות לפתח קשרים מעבר לבנות של ביה"ס באיזושהי מסגרת .(חבריא ב´ בתנועת נוער נפרדת, או משהו?).עצה מעשית נוספת היא תפילה. התפללי על כך- על כל מה שמפריע לך ותבקשי מה´ שיזמן לך חבירות טובות וראויות. יש הרבה בנות דוסיות ועם זאת תוססות, מלאות יוזמות, מעניינות ,מלאות חיות שפשוט כיף להיות בחברתן. חבל להישאר חלק מחברה שיכולה לקלקל אותך. גם אם נראה לך שזה לא משפיע זה כן. כמו שמסופר שהחפץ חיים זצוק"ל שמע שיגור לידו אדם לא שומר שבת הוא אמר:" זה מקרר אותי בעבודת ה´". אם החפץ חיים פחד להתקרר בעבודת ה´ מה נגיד אנחנו?
כמובן, עם הזמן צריך לשאוף להשפיע עליהן אך אם אתן מרגישות שזה מקלקל אתכן- אין זה מחובתכן ותפקידכן. נסו לבנות לעצמכן עולם בו ההשקפות והמעשים, הפנים והחוץ יהיו אחידים. אנחנו עוסקים באיזון הזה בין קודש לחול כל חיינו...

הדס,
hadasah_d@hotmail.co.il