שאלה
היי,
לא סתם אומרים זיווגו של אדם קשה מקרעת ים סוף כנראה....
אני כבר אוטוטו בת 24, הרבה מחברותיי כבר נשואות ואפילו עם ילד אחד או שניים.
לא יצאתי עם מישהו מעבר לפגישה אחת, וגם זה מאוד מעט. אני לא יודעת איך להסביר זאת בדיוק, האמת היא שעד היום בגיל 24 לעולם לא היה לי חבר, מישהו שיצאתי איתו באופן רציני- וזה מעלה בי ספקות...
אני לא כותבת מתוך ייאוש חלילה, לא התייאשתי ואני מאמינה שתורי יגיע בזמן ובמקום שהקב"ה קבע, אני שואלת באמת כדי להבין, אני מרגישה את הצורך ואת הכמיהה לבן זוג, להקים בית בישראל...
ל]עמים אני חושבת שאולי משהו בי לא בסדר, לא יודעת להגדיר זאת, בחור אחד שדווקא מצא חן בעיני, אחרי יומיים התקשר ואמר לי שהוא רוצה שנהיה ידידים- העציב אותי קצת, אבל אמרתי לו "חבר טלפוני אני לא צריכה-תודה, בשביל זה יש לי חברות"..
אני חיה בסביבה מעורבת, איזור המגורים שלו רובו אנשים מבוגרים, מקום העבודה והלימודים רובם חילונים, בתור בחורה דתייה שלא משתייכת לזרמי "מדרשות" וכדומה, קצת קשה להכיר בחור...
ואינטרנט מבחינתי זה לא אופציה, קשה לי לתת אמון במישהו וירטואלי...
גיסי היקר מנסה הרבה פעמים להכיר לי אנשים שהוא מכיר, יש לו רצון מאוד טוב ולב ענק, אבל בוא נגיד שהתאמה זה לא הצד החזק שלו...
אני עומדת בנקודה בחיי, שאני לא יודעת מה לעשות, וזה קצת מעציב...
קשה להתגבר על העצבות הזו...
מצד שני, אני חושבת, אולי אני בכלל עוד לא במקום הזה, אולי אני עדיין לא מוכנה לחתונה, יש כל כך הרבה דברים שבן אדם צריך לדעת לפני שהוא מתחתן, או שלא אני כבר ממש מבולבלת...
קשה לי אפילו קצת להגדיר איך אני מרגישה בדיוק...
אני רואה את האחים שלי, נשואים, וקצת מקנאה אם לומר את האמת...
מצד שני, אני אומרת לעצמי, תראי כמה עול בא עם כל זה, אולי הזמן עוד לא הגיע?!
עצוב לי עכשיו, אבל מחר יש יום חדש...
צריך לדעת גם להגיד תודה, אז תודה הקב"ה על כל הטוב שיש בחיי, על עבודה לימודים, חברים ומשפחה, בעיקר משפחה!
תשובה
שלום וברכה
הלוואי וידענו את סוד הזיווג.
שלמה המלך, החכם מכל אדם, אמר בסוף ספר משלי כי זה אחד הסודות הגדולים ביותר, שאין אנו יודעים אותם.
אנחנו יודעים מעט מאוד. אנחנו יודעים כי על אף העובדה שהרבה שלוחים למקום – הדרך המרכזית היא דרך ההשתדלות הרגילה: להסכים לצאת עם בחורים, ללמוד מכל פגישה על עצמך ועל הזיווג ועל הרבה מאוד דברים אחרים, לחדש תובנות פנימיות ביחס לציפיות ולאפשרויות, להסכים להתאכזב, ליפול ולקום מחדש וכדו'.
לא זו בלבד, אלא שצריך לעשות גם צעד מסוים מול החברות שלך, ולאותת להן כי את מאוד מעוניינת ולבקש מהן לעזור. זה גם יאפשר לך לומר לגיסך שהחברות שלך מחפשות, ועל כן זה יהיה יותר טוב.
התייחסות זו גם תעזור לך בנושא השאלות הפנימיות האם את מוכנה לחתונה או לא. מוכנות לחתונה היא תכונה נרכשת ונלמדת גם הרבה מאוד שנים לאחר החתונה. אין נקודה שאפשר לקבוע שהיא נקודה סופית, כי גם אם מתחתנים ואפילו אם חיים באושר עשר שנים – עדיין צפויים לפני הזוג שינויים כל כך רבים ומהלכים אישיים וזוגיים כה רוויים – ואז מתברר שלא יודעים דבר, וצריך ללמוד את הכל מחדש.
על כן, נסי להחליט כי במקום הסתבכויות של מוכנה או לא מוכנה, את תתארי את הנישואין כתהליך, ואם תמצאי מישהו שמוכן ללכת איתך לתהליך הזה, גם אם הוא לא המושלם עליו חשבת, את תקימי איתו בית במשותף, וביחד תיבנו את עצמכם כל הזמן מחדש. חלק מהשאלות שיש לך על עצמך ייעלמו, ואת המאמצים הרוחניים שלך תוכלי להשקיע בקשר עצמו.
אלו תובנות קטנות וחשובות. אשמח לעזור עוד.
כל טוב ושמחינו בשמחות