שאלה
בס"ד
אני וחברה שלי נפרדנו לפני כחודשים בשל לבנוות את עצמנו.. אנחנו ביחד נמצאים בסניף (שנינו מדריכים שם). אנחנו אמרנו שאנחנו לא מדברים אלא רק מדברים בתור צוות הדרכה..
כשאני רואה אותה אני מרגיש משו מוזר.. כאילו אני רוצה ללכת עכשיו ולדבר איתה.. ולהיות איתה.. אבל אני לא יכול!!!
והכי.. כשאני רואה אותה עם בן אחר!! אני משתגע.. אני אומר לעצמי.. למה אני לא הוא.. למה אני לא יכול לדבר איתה?!?! רק בגלל שאנחנו אוהבים אחד את השני?!?! אוף!!!
אני ממש ממש מקנא בחבר שלי שמדבר איתה...
אז השאלה היא האם זה הגיוני שאני ירגיש ככה.. כאילו הקנאה הזאת!! אני יודע שאני אוהב אותה.. ולפעמים אני חושב לעצמי.. למה אנחנו עושים את זה?! לפעמים כל כך בא לי פשוט ללכת אליה הביתה ולדבר איתה!! רק לדבר איתה.. לראות אותה.. להיות איתה!!!
מקווה שתוכל לעזור לי.. תודה!!!!!!!
תשובה
שלום וטוב.
מה שאתה מרגיש הוא נורמלי לגמרי. זו התאהבות. כיוון שנפרדתם, ברור שהמצב שאתם מתראים כל הזמן בסניף הוא קשה מאוד. דומני שתצטרכו לנסות לצמצם את המפגשים שלכם.
אינני יודע אם זה מנחם, אבל במקרים כאלו הזמן הוא לא רק הרופא הטוב ביותר - אלא הרופא היחיד* ועם הזמן הקשיים ייחלשו וייעלמו.
חזק ואמץ.