שאלה
אני יודעת הכל. אני יודעת הכל כבר בע"פ.
אני יודעת כמה שזה לא טוב, ולא בריא, ועזבו שניה ת'הלכה וכל האיסורים שיש- זה פשוט לא מתאים עכשיו.. אני צריכה לבנות את האישיות שלי עם עצמי, בלי השפעות חיצוניות. אני צריכה לשמור את האנרגיות שלי לאחד והיחיד, לזה האמיתי, ולא לשחק במשחקי ילדים. ונכון, אולי עכשיו זו נראית לי אהבה אבל אהבה בגיל 16-17 היא "אהבה אנוכית", "אהבה של האהבה", הכל פוזות ופוצי מוצי...
באמת, באמת שאני יודעת הכל.
ואפילו חוויתי את כל ההשלכות האפשריות על בשרי בעבר.
ובאמת, באמת... זה לא שאני רוצה חבר. זה לא שחיפשתי חבר.
ממש לא.
היה לי חבר בעבר, נפגעתי ממנו בצורה קיצונית מאד, ואפשר להגיד שאפילו התרחקתי מבנים..
אבל זה פשוט...קרה.
מהשיחה הראשונה שלנו משהו נדלק שם. המון, המון חודשים ניסיתי להתגבר על זה ופשוט לא הצלחתי..
וזה לא שכזה דיברנו, כן? זאת אומרת, אנחנו בצוות הדרכה ביחד אז היו דברים טכניים יותר, אבל שיחות ידידותיות לא היו ממש..
ובכל זאת, זה מתחיל מהודעה ממש לצורך ושיחה ממש לצורך וממשיך וממשיך...
ולאט לאט החוטים האלה נקשרים ונקשרים ואת פשוט נ-ק-ש-ר-ת לבנאדם.
ואחרי זמן מאד מאד מאד קצר של קשר, באנו כמו שני ילדים בוגרים ודיברנו על הדברים..
שנינו יודעים שזה לא לעניין וזה לא טוב, בעיקר בתור מדריכים והחלטנו שמפסיקים.
וניסינו.
באמת, באמת שניסינו..
וזה כל כך, כ-ל כ-ך קשה!!! פשוט ייסורים, באמת. כל הגעגועים המטורפים האלה, לראות אותו בסניף ולא להחליף יותר ממשפט, לנשוך ת'שפתיים חזק ולא לשלוח הודעה/להתקשר אפילו שהכי בא לי בעולם..
וכל פעם כשאני בבאסה בגלל זה, יש לכם מושג בכלל כמה מלחמה ביצר צריך כדי לא פשוט להתקשר אליו ו"להתנחם" אצלו?
ועם כמה שניסינו.. יא אללה, זה פשוט לא עבד.
מה זאת אומרת לא עבד.. זה לא שעשינו שחנשי"ם לתוך הלילה. ממש לא. מזה באמת נמנענו. אפילו לא שיחות ארוכות מדי..
אבל כל פעם השיחות הקצרצרות האלה וההודעות האלה ופה זורקים משפט, ושם..
ודי, אנחנו לא יכולים יותר.
זה חונק, זה הורג, זה פשוט... מבאס.
זה פשוט מרגיש לי כ"כ אמיתי... יש בינינו חיבור כזה עמוק, באמת! כל כך, אבל כל כך הרבה זמן לא נכנס לי אף אחד כלכך עמוק ללב כמו שהוא נכנס. אפילו לא חברה טובה, אפילו לא משפחה!!!
הוא הצליח להיכנס למקומות שלא נתתי לאף אחד אחר להתקרב אליהם במ
תשובה
בס"ד
שלום שואלת יקרה,
מה שלומך?
ראשית, סליחה על העיכוב בהחזרת התשובה. אומר לך את האמת: קראתי את השאלה שלך הרבה פעמים והתלבטתי מאד מהיכן להתחיל. תראי, את יוצאת מתוך נקודת הנחה שכבר "הבנת, הפנמת וראית הכל" והנקודה הזאת יוצרת קושי גדול. קושי שלי בלענות לך, כי את כבר יודעת הכל וקושי שלך בלקבל את הדברים. הנושא הזה, של "בינו לבינה" הוא נושא מורכב ועדין מאד, במיוחד בגיל שלך. וכמה שלומדים ומחדדים אותו, תמיד יש מה לחזור וללבן ולהפנים. בייחוד כשבגיל הזה, הרגש עובד שעות נוספות ונוצר פער גדול בין מה שמבינים בשכל לבין מה שהרגש מסוגל להכיל. אז בואי, לפני שניגש לעניין עצמו, ננסה להוריד מחסומים והצהרות...
אני שומעת את המצוקה שאת נמצאת בה. לא קל להיות בסיטואציה כזאת. מצד שני, ממה שאת כותבת אני מבינה שהרגש הוא זה שמוביל אותך. ובעצם, זאת בדיוק הנקודה שדרכה רציתי לבחון את הדברים. את מתארת פער גדול מאד בין השכל לרגש. מבינה את הבעייתיות, אבל מתקשה לפעול באופן נכון.
זה בדיוק הגיל.
הרגש אצלך (ואצל כולנו בגיל הזה) תופס מקום מרכזי מאד, אפילו עד כדי עיוות. את כותבת ש"את פשוט רוצה להיות איתו", לא משנה מה יקרה... ומן הצד השני את כותבת שמעבר לדיבורים ענייניים בסניף והודעות חטופות, לא ממש פיתחתם את הקשר ביניכם. מה בעצם אני מנסה להראות? שקשר של אהבה עד כדי כך, לא יכול להתפתח ללא בסיס של היכרות ארוכה וביסוס הקשר ולמה שאת מתארת קוראים "התאהבות". התאהבות אינה דבר יציב, כל כולה רגש, והיא חולפת באותה המהירות בה היא מגיעה. בדיוק בגלל חוסר היציבות הזאת, פיתוח קשר בגיל הזה אינה דבר מומלץ, מעבר לצד ההלכתי. לכן, גם אם את באמת מבינה (ואני מאמינה שבדקת את בנושא לעומק) את הבעייתיות, קשה לך.
אז מה עושים?
קשה להחליט לבד לא להיפגש או להפסיק להגיע לסניף, בייחוד כשרוצים להמשיך להדריך. לכן, הייתי מציעה לך לפנות לאיזושהי דמות תורנית קרובה שאת יכולה להיעזר בה ולבקש תמיכה (מחנכת מהאולפנא, רב וכד´), להתייעץ איתה ולנסות לבנות יחד "מסגרת" שתעזור לך לבחון את הרגשות החזקים בצורה אובייקטיבית, ותראה לך אם באמת יש פוטנציאל אמיתי בקשר הזה, כמו: ללמוד ולחשוב יחד מהן התכונות החשובות לך בבן זוג, ללמוד על מהות הנישואין וכו´. אפשר גם לבחור דמות שמכירה את שניכם ולהתייעץ איתה, כל אחד בנפרד. הרבה פעמים, מבט של אדם חיצוני יכול להועיל ולחשוף זוויות שלא ראינו קודם.
בהצלחה רבה בהתמודדות.
אשמח לשמוע מה את חושבת, וכמובן שתמיד אפשר לחזור וללבן את הדברים.
בשורות טובות,
חנה.
Nanchi18@gmail.com
כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!