שאלה
שלום. אני בת 18 וחצי ויש לי חברה מאוד טובה,בגילי. אנחנו מתווכחות/מדברות הרבה על הדת,למה להיות דתי וכו'. שתינו דתיות כשרות באות מבית דתי והכול,היא באה מבית אמריקאי פחות שמרני ממני והיא הולכת למשל עם מכנסיים בהיתר ההורים, קצת יותר חופשי ממני אבל בלי היסחפות. היא דתייה מקיימת הכול אבל לאחרונה בוויכוחים למשל עלה הנושא של מכנסיים. ואני אמרתי שאין מה לעשות בחורה שלובשת מכנסיים אז היא לא דתייה מספיק (שיהיה ברור שאני לא באה לבקר פה אף אחד כי כן גם אני מרשה לעצמי ללכת עם מכנסיים) והיא התעצבנה ואמרה שאיך אני יכולה לקבוע דבר כזה בכלל אמרתי לה יש הלכה. מכנסיים זה לבוש של גבר. וזה אסור וכן מי שעוברת על זה היא לא מספיק דתייה. מצד שני אמרתי שהיום למשל כל אחד הולך עם הדת שלו כאילו אדם יכול להחליט שהוא נורא דתי מתפלל 3 תפילות ביום,הכי קרוב לה' אבל הוא בא במגע עם בנות כל היום,יושב בבארים וכו'. זה מה שנהיה היום כל אחד מחליט עם עצמו איך הוא דתי וכמה הוא קרוב לה' ויש לו את הדרכים שלו. בקיצור היא התעצבנה ואמרה שמי אני שיכולה לבוא ולהצביע ולהגיד דבר כזה ושאין כזאת הלכה על המכנסיים, ושזה איזה סתם רב אחד שבא והחליט את זה. בזה ממש לא הסכמתי איתה. האמת שאין לי מושג איפה זה רשום אבל אני בטוחה שראיתי את זה איפה שהוא פעם!! איפה זה רשום?? ואז השיחה התפתחה סיפרתי לה על עוד חברה שלי טובה שהולכת עם חצאיות מיני ואפילו הבנים מעירים לה על זה ולא אכפת לה, ואני חושבת שהיא מינ' צריכה לכבד את עצמה והיא יודעת מה זה עושה לבנים. אז החברה שלי שאנחנו מתווכחות אמרה אז ההנה לזאת עם המיני ממש לא אכפת מה אומרים עליה ולהיפך היא רואה בזה דבר טוב!! שהיא לא שמה על מה שמדברים עליה וכל זה אז אמרתי לה שאדם צריך לכבד את עצמו. אז היא שאלה-שנייה, מה זה בעצם לכבד את עצמך???? זה לשמור על השם הטוב של האדם??? אמרתי לה-לא. ולא ידעתי איך להמשיך. עכשיו, נשארתי עם עצמי עם המון שאלות ותהיות ואני צריכה עזרה. לענות לעצמי לפחות. זה משגע אותי שאני דתייה וברור לי שאני רוצה להיות ואני יהיה גם בעז"ה דתייה, אבל אין לי מושג למה אני דתייה. כי ככה חינכו אותי? וזה משגע אותי שאין לי תשובות בכלל ואנשים חילוניים למשל כ"כ יכולים לקטול אותי בשנייה וכן אני רוצה להסביר להם את המשמעות את הערך של מה זה אומר להיות דתי אבל פשוט אין לי תשובות! זה רק בראש כז
תשובה
שלום לך שואלת יקרה. מה שלומך? סליחה שנאלצת להמתין קצת...
קראתי את הדברים שכתבת, התייחסת בהם לכמה נושאים ואני אשתדל להתייחס לכולם. אבל לפני הכל חשוב לי לומר משהו.
מאד הבנתי אותך בתחושות שאת חווה סביב כל הנושא הזה. המון פעמים בסיטואציות כאלו אנחנו מרגישים שמשהו בנו מתערער, פתאום נתקלים בשאלות שאף פעם לא חשבנו עליהם ונוצרת תחושה שהכל מעורער מבפנים, שאין לנו תשובות ואם אין לנו תשובות אז האמונה פגומה ואולי אנחנו דתיים רק כי נולדנו לזה...
וחשוב לי לומר לך לפני שאני מתייחסת לשאלות האחרות שצריך להוציא מהראש את המחשבות האלו.
את בסדר גמור. את דתיה ומאמינה ואל תפחדי פתאום מכל מיני שאלות שאת לא יודעת להתמודד איתם. אני אומרת את זה גם לקראת המפגש עם החברה החילוניים. פשוט תחשבי על זה שישנם דברים שגדלת לתוכם ונראים לך כמובן מאליו ופתאום כשצריך לתת עליהם את הדעת אין לך מענה. אבל זה שאין לך מענה לא מערער את אמיתותם. כלומר- זה לא שבגלל שאת לא יודעת לענות לחברה שלך המסקנה היא שמותר ללכת עם מכנסיים, או שאין חשיבות לצניעות. הרי בוודאי יש תשובות לשאלות האלו וצריך ללמוד אותם (וכפי שאת כתבת- קודם כל בשביל עצמך...) האמונה שלנו לא מתחילה ונגמרת בשכל, זה הרבה מעבר לזה. בלב שלך את מרגישה את אמיתות הדברים גם אם את לא יודעת להסביר אותם והדבר הזה, התחושה הזו של הוודאות גם אם קשה לבטא אותה במילים- היא מעידה על האמונה הקיימת בך.
אפשר לראות בדיון הנוכחי הזדמנות שה´ זימן לך לברר דברים שעד היום לא כל כך ביררת אותם, או שביררת אותם ברמה מסויימת והיום, התקדמת והנשמה שלך זקוקה למענה ברמה גבוהה יותר. אם נשכיל לנצל את ההזדמנויות האלו בעזרת ה´ גם ניזכה להתקדם דרך זה.
עד כאן הקדמה. בעיני חשובה יותר אפילו מהתשובות
ובכל אופן, אנסה להתייחס לנושא שעלה ביניכן לדיון- עניין הצניעות.
בעיני, צניעות משמעותה התאמה בין הפנימיות לחיצוניות.
אני אסביר קצת מה אני מתכוונת.
המון פעמים חושבים שצניעות זה בשביל אחרים, למשל בשביל הבנים. המון פעמים גם מתייחסים לצניעות רק בהקשרים של לבוש.
אבל זו טעות, זה ממש מוריד את כל הערך של הצניעות. סתם לצורך דוגמא- נניח שצניעות היא בשביל בנים. אז ממחר- בכל האולפנות אפשר לבוא עם מכנסיים וגופיות? כי אין שם בנים הרי...
ברור שלא.
גם אנחנו מבינים שהלבוש הוא לא בשביל אחרים.
אנחנו מתחנכים ביהדות להשקיע בעולם הפנימי שלנו, לפתח אותו ולבנות אותו.
לא משנה כמה נשקיע בחיצוניות, אם העולם הפנימי ריק- שום דבר לא מחזיק מעמד.
וזו המטרה של צניעות- הכיסוי של החיצוניות בא כדי לחשוף את הפנימיות. כאשר בת מתלבשת בצורה החושפת את החיצוניות שלה- שם זה נגמר. מי מסתכל פנימה? אבל אם היא מצניעה את החיצוניות, באופן טבעי נקודת המבט שלה (ושל הסובבים אותה) מכוונת פנימה.
האיסור ללבוש מכנסיים הוא בוודאי איסור הלכתי ואם תעשי חיפוש קצר באתר כיפה תוכלי למצוא הרבה תשובות בנושא. אבל צריך לדעת שגם אם יש היתר ללבוש מכנסיים נניח מתחת לחצאית, בת צריכה לשאול את עצמה- מה מניע אותה? מה המטרה שלה? ממה נובע הצורך להתלבש כך? אופנה? להיות כמו כולם? מה העיקר ומה הטפל? המכנסיים או החצאים?
במילים אחרות- מה מעסיק אותה? העולם הפנימי או החיצוני שלה?
כמובן, אין דרישה להתלבש מכוער. היהדות מעולם לא חינכה לכך. להיפך. יש עניין של יופי גם ביהדות. בתנאי שאתה מבין מה העיקר ומה הטפל. והצניעות מסייעת לנו בכך ומכוונת אותנו להשקיע בעולם הפנימי שלנו.
נגעת גם בנושא של הגדרות מי דתי ומי לא. ככלל, אני חושבת שצריך להימנע מזה. בגלל שמשפט כמו מי שלובשת מכנסיים היא פחות דתיה הוא משפט בעייתי. הרי הוא מכוון לחיצוניות. האם אנחנו יכולים לדעת מה יש לה בפנים? התשובה היא לא.
אבל אני מסכימה איתך. יש משהו צורם בזה. יש משהו צורם בלראות מישהי שמקיימת מצוות באדיקות אבל הגוף שלה מאד חשוף. כמו שיש משהו צורם בלשמוע רב מקלל.
וזה שוב נוגע באותה נקודה שהזכרתי קודם.
ברגע שיש חוסר התאמה בין הפנימיות לחיצוניות יש בזה משהו מאד צורם. העולם כולו שואף להרמוניה, להתאמה, לחיבור בין העולמות השונים ובוודאי כך גם בעולם הקטן שלנו- העולם של כל אחד ואחד יש שאיפה שתהיה הרמוניה, התאמה בין פנים לחוץ ולכן אנחנו רוצים שהלבוש, הדיבור והמעשים שלנו ישקפו את מי שאנחנו בפנים. וכשזה לא קורה, יש משהו לא שלם.
אנחנו לא צריכים להתעסק בהגדרות, או לחלק לאחרים הגדרות. צריכה להיות שאיפה להתאמה בין מערכות החיים שלנו ואני מרגישה שאם אנחנו נהיה כאלו, גם בלי מילים הסביבה קולטת את זה. גם בנות מסביבך, אפילו בלי מילים שלך, אם הן רואות אותך מתלבשת בצניעות מרגישים את זה ויש לזה השפעה.
נגעתי בדברים בקיצור ויש עוד מה להרחיב. אני יכולה להפנות אותך לספר יפה שנקרא "כותנו אור" שעוסק בנושא הצניעות מכל מיני הבטים. וישנם עוד כל מיני ספרים שעוסקים בנושא ואם תרצי להרחיב בו את מוזמנת.
מקווה שעזרתי, אם תרצי להגיב או לשוב ולשאול בכל נושא שעולה- בשמחה.
ובאמת, אל תפחדי ואל תתייאשי מכל המצב הזה. תשמחי בו- כי עצם זה שאת מתעוררת לשאול זה סימן שאת מתקדמת ובעזרת ה´ מתוך הבירורים האלו תזכי לצמוח ולבנות את עולמך ולהתקדם בעבודת ה´ שלך.
בהצלחה ויישר כוח
ברוריה
brurya123@gmail.com