ואם נהיה ידידים בלי להיפגש?

שלום לך שואלת יקרה. התרשמתי מאד מהבגרות שלך. השיקולים שאת מעלה בשאלתך והדרך בה בחרת להתנהג מעידים על רצינות ואחריות.
אני מרגישה שאני לא צריכה להרחיב בכל הנושא של בעייתיות בקשר בגיל זה מאחר שזה כבר ברור לך (וכן תוכלי למצוא על כך הרבה תשובות באתר שלנו). בעצם השאלה שלך היא האם היישום של ההבנה שיש בעיה בכך, האם הגבולות שהצבת לעצמך מתאימים ונכונים.
אני מאד מבינה אותך על הדילמה שאת מעלה. מצד אחד אתם מרגישים אהבה זה כלפי זה ומתוך כך חוששים לנתק לגמרי את הקשר אך מצד שני לא בטוחים שזה יעזור. אני רוצה לתת לך 2 נקודות למחשבה בהקשר הזה בתקווה שתמצאי בהן תועלת.
כתבת "אז נמשיך בידידות שלנו ונדחה את הרגשות לגיל מאוחר יותר". האמנם?! האם יש איזשהו כפתור שלוחצים עליו והרגשות מפסיקים לפעול? להשפיע? בדרך כלל זה לא עובד ככה... נכון שלאדם יש שליטה על רגשותיו אך נדמה לי שקשה מאד להיות במציאות של קשר ולא להרגיש, למנוע מהרגש להופיע. הוא נוצר מתוך המפגשים, מתוך השיחות. מתוך עצם הקשר באופן טבעי מתעוררות מחשבות, דמיונות, רגשות... האם אפשר למנוע מכל אלו להופיע? תחשבי שניה על קשר בתחום אחר, סתם קשר שיש לך עם חברה. האם את מסוגלת להיות איתה בקשר מבלי להרגיש כלום? להחליט שיום אחד את מדברת איתה בלי להרגיש כלום כלפיה? לי נראה שזה מאד קשה.
וזה מוביל אותי לנקודה השניה. כתבת שהתנאים שהצבת הם לא לגעת זה בזה ולהתראות מספר מועט של פעמים בשנה. אז קודם כל רציתי לשאול אותך (או יותר נכון כדאי שאת תשאלי את עצמך) מה המטרה של המפגשים האלו? מן הסתם, זה איזשהו תנאי שנועד מבחינך להבטיח את זה שלא תשכחו זה מזה, שלא תאבדו אחד את השני. כלומר, את מתארת מצב בו על אף שלא תפגשו עדיין תהיו בקשר. בעצם, משתמע לי מדבריך שמבחינתך אין בעיה עם עצם המציאות של הקשר. הבעיה מבחינתך היא הלכתית ולכן חשוב לך להבהיר לו ביחס לנגיעה. הבעיה היא בגיל שלכם שמונע מכם לממש את החברות ולכן את ´דוחה´ את זמנה.
אני רוצה להציע גישה קצת שונה. בעיני יש משהו לא טוב בקשר גם אם הוא מתנהל על פי גדרי הצניעות וההלכה, גם אם לא נפגשים. על אף שהקשר לא מתנהל ´פיזית´ ובצורה ממשית, הוא מתנהל ´בראש´. נכון, אין בו עיסוק במפגשים אך יש בו עיסוק במחשבה. ובדרך כלל זה עיסוק הרבה יותר משמעותי.
במילים אחרות, התנאים שהצבת אכן טובים אם המטרה היא לא להיכשל בנגיעה, אם המטרה היא לא ´לבזבז´ זמן על חברות בגיל הזה. אך הם לא מועילים אם המטרה היא לא להיות עסוקים בכלל בעניין הזה טרם זמנו מתוך הבנה שעצם העיסוק, ולא משנה באיזה תנאים, הוא עצמו לא טוב. מכיון שגם בזמנים בהם לא תתראו תחשבו זה על זה, תצפו למפגש, תחיו את הקשר במחשבה בלי לחיות אותו בפועל אז מה הועלנו בזה?
אכן יש רבנים שמייעצים לנהוג כך כאשר בני הזוג בוגרים יותר ונמצאים בשלב מתקדם יותר בחיים אך מסיבות כאלו ואחרות לא יכולים לממש את הקשר. אך אתם בני 15 ויש לכם עוד זמן ודרך ותהליך משמעותי שכדאי לעבור כדי להגיע ראויים ומוכנים לקשר משותף אז למה להקדים את המאוחר? לכן שאלתי אותך קודם מה מטרת הפגישות שיהיו ביניכם? רק כדי להבטיח שלא תפספסי אותו? בעיני המקום בו אתם נמצאים היום לא מאפשר לבחון את הקשר הזה ולדעת האם זה האחד. קיומו של קשר כזה, גם בתנאים שהצבת, עלול לפגוע גם בהתקדמות לקראת המצב הבשל והראוי וגם בקבלת החלטה משמעותית בבוא היום המתאים.
לכן אני אומרת שוב, עצם ההתעסקות בקשר, עצם המציאות הזו של ה´ביחד´ היא לא פשוטה בפני עצמה, ולא משנה באיזו דרך היא נעשית (אגב, גם אם זה רק דרך התכתבות באי-סי-קיו) ועל גבי זה מתווספות הבעיות שהזכרת כמו גיל, הלכה וכו´. התנאים שהצבת נותנים מענה לחלק מהבעיות אך אינם מועילים למכלול השלם.
אשמח שתחשבי על הדברים, אם תרצי להגיב, לשוב לשתף ולהתייעץ- בשמחה.
חודש טוב ובהצלחה בכל,
ברוריה.
brurya123@gmail.com