ואזלין בשבת

בס"ד

שלום רב,
במריחת ואזלין על שפתיים סדוקות בשבת ישנן שתי בעיות –
א. איסור ממרח – ישנו איסור למרוח חומרים. אמנם לא ברור עד כמה איסור זה שייך גם לגבי גוף האדם. בספר "שמירת שבת כהלכתה", מצוין בפרק לג הערה נח (בעמוד תסה) שיש מחלוקת האחרונים בדבר זה. בהערה שם מסוכם שצריך עיון בנוגע לחולה שאין בו סכנה, ובפרט אם לא מורח ממש את המשחה אלא רק מניח אותה על השפתיים.
צד נוסף שיש להקל בזה הוא מצד שאינו רוצה למרוח את המשחה ולהחליקה, אלא רק שתיבלע בעור, והמג"א התיר באופן דומה. ר' שלמה זלמן אוירבעך לא קיבל את סברת המג"א, ואילו הרב עובדיה פוסק בזה לקולא. (ילקוט יוסף חלק רביעי, שבת כרך ד', סימן שכז סעיפים א,ב ובהערות שם)
אמנם כל זה מכוון לגבי חולה, אך מי שסובל רק משפתיים סדוקות ולא ממחלה ממש, דינו מפורש בפרק לד סעיף יג שאסור לו למרוח, שכן יש בכך משום איסור ממרח, ואין להקל בו מצד סברות אלו.
ב. שחיקת סממנים – חז"ל אסרו רפואה בשבת למי שאינו חולה, גזירה שמא יבוא לידי עשיית התרופה ויחלל שבת על מנת להכינה. ואם כן גם השימוש בואזלין בכלל גזירה זו. אמנם כאן יש שתי סברות להקל: האחת, שמי שהתחיל להשתמש בתרופה כמה ימים קודם יש הסוברים שלא שייך בו גזירה זו, והשנייה, שאין זה לחלוטין צורך רפואה, ויש שעושים זאת אף אם אין שפתיהם סדוקות. ובכלל גזירת שחיקת סממנים יש מן האחרונים שפסקו שניתן להקל בה שכן היא לא שייכת בימינו. (דיון בכך ראה בילקוט יוסף חלק רביעי, שבת כרך ד', סימן שכח הערה נד)
העולה מדברינו, שמוטב להחמיר, משום איסור ממרח. וכן כתב במפורש בשמירת שבת כהלכתה, שיש להחמיר בכך. אמנם אם יש בכך צער גדול מאד, ניתן לסמוך על האחרונים שהקלו בכך, כגון הגאון הראשל"צ הרב עובדיה, ובפרט אם לא ימרח אלא רק ישים המשחה על שפתיו. והמחמיר תבוא עליו הברכה.
בברכה

ברוך, צוות המשיבים ישיבת הר עציון