התקדמתי הרבה מבחינה רוחנית, ועכשיו לא מבינה למה

לשואלת היקרה שלום!
שמחה גדולה לראות יהודיה שלא מסתפקת בעשייה הטכנית, רוצה להבין את מה שמעבר. אשריך שעמנואל מורנו הי"ד הוא מודל החיקוי שלך. לצערנו, קשה למצוא כיום מישהו שמרים את העיניים גבוה יותר מג´סטין ביבר. נהניתי לראות את החיפוש הנוקב שלך אחר האמת ללא מורא. האח הידד!
הבוקר עבדתי מאוד קשה. ניסיתי להלביש את הבת הגדולה שלי. אמנם היא כבר בת 5, אבל משום מה, היא היתה צריכה עזרה עם חולצה מאוד ספציפית. לאחר שניסיתי גם אני, נוכחתי לדעת שאכן יש בעיה, הראש שלה פשוט לא נכנס, ניסיתי שוב ושוב, לחצתי חזק והילדה כבר כמעט נחנקה... אבל בסוף הצלחנו. אלא שאז נוצרה בעיה חדשה, לאחר שבקושי רב הצליחה בתי הבכורה להשחיל את ידיה לתוך השרוולים, ראיתי את הפופיק שלה מציץ עלי והבנתי שמשהו כאן לא בסדר. היא הסתכלה לכיוון הבטן ואמרה לי: "אוף, אבא, אתה לא יודע להלביש אותי, רק אמא יודעת". אכן צודקת הילדה. האם אכן אשתי מוכשרת ממני? האם באמת עשיתי שגיאה? אולי זו הבת שלי? אולי היא הבעייתית? למה תמיד באים אלי בטענות? למזלי, אשתי הגיעה ממש כשעמדתי להתיאש, גיחכה ואמרה: "אבא, אתה לא רואה שזה כבר קטן עליה? שים לה חולצה אחרת"
הופ הופ טרללה, גדלת בעוד קומה! לכן את מרגישה את המדרגה הקודמת, שהיא קטנה עלייך, ולא מתאימה לך. לא מבינה? אני אסביר.
כולנו יודעים שזה קל ומהיר מאוד להגיע לתל-אביב, פשוט נוסעים בכבישים המהירים ומגיעים. הבעיה מגיעה כאשר מנסים להתמצא בתוך תל-אביב, רוב הפעמים זה לוקח יותר זמן מאשר הנסיעה עד תל אביב, לפעמים אפילו אם אתה גר בחצור הגלילית(!). להגיע לאן שהגעת את, זה אמנם לא פשוט ועשית ויתורים כואבים, אבל זה היה עדיין דרך בינעירונית, ידעת שאת רוצה להגיע לשמירת מצוות ואכן הגעת ליעד. אלא שעכשיו מתחילה העבודה הקשה יותר, היכן בדיוק בעולם של עבודת ה´ את מוצאת את עצמך? איפה נעים לך? במה קשה לך? מה מחזק אותך? מה מחליש אותך? את המיפוי הזה עוד לא מצאת, אז את עושה סיבובים בין דרך נמיר לדרך איילון ולא מבינה למה עוד לא הגעת, הרי את בלב לבה של התורה והמצוות. היכן השמחה? היכן הסיפוק? היכן קרבת אלוקים? התשובה היא שכל זה נמצא בתוכך, ועליך מוטל למצוא את זה. כיון שזה מקום יותר פנימי הוא דורש יותר השקעה, וכיון שהנשמה שלך התקדמה, כבר לא מספיק לה ה"חולצה" של שנה שעברה, והיא צריכה עומק והתחדשות. היובש שאת מרגישה זה בעצם סימן שה´ מסמן לך: "תתקרבי אלי, תעמיקי, אל תישארי באיזור היבש, אחרת, תתיבשי".
תנסי להתכנס לתוך עצמך, להפסיק לסמן וי על כל מיני מצוות, להניח בצד את דף ההספקים שרשום עליו כמה פרקים הספקת ביום, לנסות להרגיש מה זה להתפלל באמת. מה זה לדבר עם ה´? מי זה ה´ בכלל? בא לנו לדבר איתו, בכלל? אולי את כועסת עליו? אולי את רוצה ממנו משהו קטן ומתבישת לבקש? תגידי לו את כל זה, תעשי תפילה אמיתית משלך, אחר כך אולי תתחברי למילים של התפילה הרגילה. את קוראת ספר? תנסי לחשוב מה הוא אומר לך? איפה הוא מתחבר לחיים שלך? איך את יכולה לקחת ממנו משהו לעבודת ה´ שלך? לא הפנמת לגמרי? תקראי את הפרק שוב! אף אחד לא רודף אחריך. עבודת ה´ לא נמדדת רק בהישגים ביצועיים או אקדמיים, "רחמנא ליבא בעי", וככל שמתרכזים בדברים חיצוניים, שוכחים את הלב, אז תזכירי לך אותו.
גם עמנואל מורנו הי"ד, ועוד רבים אחרים התחילו את ההתקדמות בעבודת ה´ מהמקום השואל, המתעניין, מחיפוש המקום הפנימי ורק אז יכלו לבצע תהליך אמיתי של התעלות והתקדשות, שאת התוצאות המאוחרות שלו שמעת בסיפורים עליו ועל שכמותו. אם תתמידי בהדרגה כמותם, אין שום סיבה שלא תהיי כמותו, ואפילו תתעלי עליו.
המדד הביצועי צריך להיות מאוד פשוט: קשה, קרוב ומענג. זו עצה ששמעתי בשם הרב יהושע שפירא שליט"א (ראש ישיבת רמת גן). כלומר, שיהיה אתגר, משימה קלה מדי תהיה משעממת ולא ממצה וממילא פחות משמחת. שנית, שהמשימה תהיה אפשרית לביצוע, לא בשמים, אלא קרוב. שלישית, שיהיה מימד של עונג על כל הצלחה, ולא עייפות פיסית ונפשית, כך שכל מצווה רק תגדיל אותך ולא תקטין אותך.
ישנו משל מפורסם על גביר שחיפש סבל בתחנת רכבת, ולכשמצא, התלונן הסבל שהחבילה גדולה וכבדה מדי, אמר לו הגביר אם אתה מרגיש כך, אז כנראה שזה לא החבילה שלי, כיון שחפצי היקרים ללבי נמצאים שם, אינני מרגיש בה שום כבדות, אלא אדרבה, שמחה וקלילות. זו היתה התחושה המיידית שלי כאשר קראתי את דברייך, אם כבד לה, אז כנראה שהיא לא מדברת על עבודת ה´ שאני מכיר. ככל שתתחברי אל ה"חבילה", ככל שתביני יותר, שתעמיקי, לא רק שזה לא יהיה לך כבד, אלא לא תביני איך אפשר בלי ה"חבילה" הזו.
ואם נעמיק קצת יותר, נרחיק מעולם ה"צריכה" ונתקדם בצעדי ענק לעולם "רוצה ומתענגת", נגיע למקום הפנימי ביותר בנפש, שהוא הרצון לקשר עם ה´ יתברך. קשר חזק ובלתי אמצעי. קשר חוויתי, יומיומי גדוש באהבה ואמונה הדדית. האמת, שיש לי דיבור איתו, ואני יודע שהוא ממש מחכה שתשקיעי בקשר הזה. שתדברי איתו, תספרי לו את כל מה שכתבת לי ועוד הרבה יותר. אני בטוח שלאחר שתיפתחי בפניו ותתני לו מקום של כבוד ואהבה בעולם שלך, תרגישי את כף ידו המלטפת, ותשמעי אותו לוחש לך: "אני איתך". וכמובן שזו רק ההתחלה.
בהצלחה ושוב מזל טוב!

תגובות יתקבלו בברכה,

שמואל
shmuelart@gmail.com