שאלה
שלום הרב!
אני סטודנטית לתואר ראשון בעבודה סוציאלית.
המקצוע במהותו שליחות ומצווה, אך מסגרת הלימודים היא מסגרת מעורבת, הדוגלת ברב- תרבותיות ופלורליזם.
במסגרת מערכת השעות נערכת סדנא בקבוצות קטנות ומעורבות, שמטרתה לבדוק בין היתר את רמת הפתיחות של הסטודנט לשונות.
המדריכים טוענים ובצדק, שכשניגש אליך אדם, בין אם פושע, בין אם בעל שונות מבנית- משפחתית, נטייה מינית, או שונות דתית-ערכית, אין ביכולתך לטפל בו אם אתה ביקורתי כלפיו ואינך מקבל. אינך חייב להסכים עם התנהגותו, הם טוענים, אך אתה חייב לקבל אותה ע"מ ליצור בניכם קשר שמאפשר פתיחות ודו שיח למטרה טיפולית.
מהמקום שלי כאדם מאמין ומרכיב משקפיים של תורה, אני לא מוצאת את הדרך "לקבל" התנהגויות שחורגות מכל מה שנראה לי נכון טוב והגיוני.
אני לומדת תואר, כי אלה כללי המשחק של העולם. אך מטרתי הסופית היא השכנת שלום בית.
עליי למצוא את הדרך לחבר את עולם האקדמיה עם עולמה של תורה. אודה לך אם תוכל לעזור לי.
בברכה..
תשובה
בס"ד
שלום לך
אין ספק שעבודה סוציאלית הוא מקצוע חשוב, ואם תוכלי להיות עזר במקרים של שלום בית זו אכן זכות גדולה.
אבל: כדי להיות מטפלת טובה את צריכה להיות לא מעורבת. כלומר את קשובה, ומאזינה ומטפלת באדם מתוך הבנת מצבו והשתתפות בסיוע לו, אבל לא מתוחך מעורבות בחייו.
זה יכול לסייע לך להיות מצד אחד אמיתית בהשקפת עולמך התורנית, ומצד שני מטפלת בו במקום שבו הוא נמצא.
כמו שמטפלים בילדים, או להבדיל בחולי נפש, אינך צריכה להיות חלק ממחלתו ואינך צריכה לחזור להיות ילדה. את חיה את עולמך, ומנסה לעזור למטופל שלך לטפל בעצמו מהמקות שבו הוא נמצא בלי עמדה שיפוטית לגבי מצבו ואמונתו.
בסופו של דבר הוא מושפע תמיד לא רק ממה שאת אומרת, אלא ממה שאת משדרת בהויית חייך, וזה הרווח שלך.
בהצלחה