שאלה
שלום הרב.
גדלתי דתי, למדתי בישיבה תיכונית והכל, היום אני כבר לא דתי,
יש לי שאלה שתמיד העסיקה אותי ושבכל שנותיי כדתי לא ענו לי עליה אף לא פעם אחת תשובה שסיפקה אותי.
למדתי פעם שהרמב"ם כתב את ההלכה הבאה: "נמצאו כל המלאכות שכל אשה עושה אותן לבעלה חמש מלאכות, טווה ורוחצת פניו ידיו ורגליו ומוזגת את הכוס ומצעת את המטה ועומדת לשמש בפניו, והמלאכות שמקצת הנשים עושות אותן ומקצתן אינן עושות שש מלאכות, מטחנת ואופה ומבשלת ומכבסת ומניקה ונותנת תבן לפני בהמתו".
ובהמשך כתב: "כל אשה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן כופין אותה ועושה אפילו בשוט".
דברים אלה, שכתב אותם אחד ממעצבי ההלכה היהודית החשובים ביותר בהיסטוריה, נשמעים צורמים ביותר לכל אוזניים אפילו טיפה מודרניות, ואין אדם מערבי אחד היום בעולם שיסכים לקבל אותן.
גם לא אנשים דתיים.
אין לי ספק שהרמבם כתב את זה לא כפליטת פה אלא כהלכה לכל דבר שצריך לנהוג לפיה, והוא ידע שהוא בעל השפעה רבה וכל פסיקה שלו אלפי אנשים ילכו לפיה.
זאת אומרת שזו הייתה ראיית ותפיסת העולם שלו. אני לא יכול לראות את הדברים בשום צורה אחרת. תפיסת עולם שלפיה האישה שייכת לבעלה, והיא רכושו, ולכן היא חייבת לשרתו.
אני בטוח שאתה לא רואה ככה את הדברים, כמו גם כמעט כל הדתיים בימינו שמתייחסים בכבוד רב לנשים.
אבל אני חושב שאדם לא עשוי ממחלקות נפרדות ושתפיסת העולם שלו וניתוח המציאות שלו יוקרנו וישתקפו בהכרח בכל אחת ואחת מאמירותיו ובכל מעשה ידיו.
הרבה אנשים לא שומעים היום את וואגנר, כי הוא היה מאוד אנטישמי ואנשים טוענים ובצדק שאין ספק שהאנטישמיות שבו הקרינה גם על המוסיקה שהוא יצר. למרות שלכאורה אפשר להפריד: בדעותיו היה אנטישמי, אבל בלי קשר הוא היה מאוד מוכשר במוסיקה.
בדומה לכך אם אני אשמע היום שופט שאומר ששחורים הם נחותים אני לא אתן לו לחוקק שום חוק באיזשהו דבר שקשור לעדות ולמגזרים ולאפליה, גם אם במקרים מסוימים הוא יחוקק חוקים שימצאו חן בעיניי.
ואני שואל: במה שונה הרמב"ם? אם אתה לא מסכים עם גישתו בעניין נשים, איך אתה יכול לקיים איזושהי הלכה מההלכות שפסק בענייניהן?
תודה.
תשובה
שלום וברכה
שתי אפשרויות עומדות בפניך בקריאת הרמב"ם. האפשרות האחת היא להתייחס אליהן בביטול, להתנכר להם ולהתעלם מהם, וממש למחוק אותם מעולם ההלכה.
האפשרות השנייה היא לעסוק מה שכל פוסקי ההלכה עושים – לחדור ליסוד הלמדני של דברי הרמב"ם, למקורם ולמהותם, להפשיט מהם את הלבוש המיוחד לדורו של הרמב"ם, להעביר אותם לתקופתינו, ולהלביש אותם בלבוש המתאים, לאור דברי הרמב"ם.
כאמור, זה מה כל פוסקי ההלכה עושים. אף לא פוסק אחד מתיר לכפות אישה אפילו בשוט, ולהפך – בבתי הדין הרבניים הולך ומוטמעת התפיסה (סוף סוף) שאלימות המופעלת על ידי הבעל כלפי האישה היא עילת גירושין. לא זו בלבד, אלא שאיני מכיר ולו בית אחד בו אישה רוחצת את פניו וידיו של הבעל וכדו´.
לאמור: זה בדיוק תפקידם של פוסקי ההלכה. הם שמבארים כי יסוד דברי הרמב"ם הוא שיש גם שפת חובות בין אישה ובין בעל, ואף שעדיף שלא יחיו לאור שפת חובות – היא קיימת, והנישואין בישראל כוללים גם חובות. מהם אותם חובות ? הדבר תלוי בנסיבות התרבותיות, ועל כן פוסקי ההלכה והדיינים צריכים לבחון את הדברים בכל דור ודור באופן מיוחד. הרמב"ם הזה הוא אפוא מאוד חשוב, כי הוא מלמד על יסוד שפת החובות שבנישואין, אך אסור בשום אופן ללמוד ממנו את דרכי הביטוי של חובות אלו בעולם שלנו. כאמור – אין פוסק הלכה שלא נדרש לשאלה זו ולדרך זו.
הדבר נעשה בכל תחום בהלכה.
על כן, ככל שהדבר נוגע ליסודות דברי הרמב"ם – הם שרירים וקיימים, ואין האישה רכוש בעלה, ובד בבד יש גם שפת חובות הדדית בנישואין. ככל שהדבר נוגע לביטוי של שפה זו – הדברים ב"ה נפסקים בכל דור ודור. הרמב"ם אפוא ממשיך להיות מורה דרכנו.
כל טוב וחיי נישואין מאושרים