שאלה
שלום רב.
הפעם שאלה חסידית.
1. ידוע כי באדם הוכנסו מידת העונג. כל מה שעושה האדם - אפילו בכוונה טהורה לשם שמיים, עדיין משהו גורם לו עונג מכך שעשה את רצון ה' וזהו המניע הראשוני שלו במעשה.
2. ידוע עוד כי הקב"ה ברא אותנו ואת העולם על מנת "להיות לו דירה בתחתונים" (על פי מדרש תנחומא). מטרת האדם היא, אם כן, להעלות את העולם הגשמי לרמות רוחניות ולהדבק עד כמה שניתן באלוקות.
מכאן - אם האידאל הזה יגיע בשלמותו לפועל (מה שבוודאי יקרה - בדרך זו או אחרת, בסוף כל הדורות) יוצא כי תכלית בריאת היש מהאין היא שהאדם יחזור לאין מהיש!
אם כן - איך לזה ניתן לשאוף? והלא זה נוגד כל אינטרס ראשוני של האדם? מילא, לעשות את רצון ה' ולהקריב בכך את חיי - הרי אנחנו מאמינים בהשארות הנפש. אבל להגיע למצב בו לא נשאר ממני כלום?! אין ואפס ממש?!
* אני מבסס את שאלתי גם על הסיפור אודות אדמו"ר הזקן, בעל התניא, שהכריז לפני הקב"ה ש"איני חפץ בגן העדן שלך - אלא בך בלבד".
אשמח מאוד לתשובה עמוקה, אני חושב שזו שאלה מהותית מאוד.
בברכת חג אורים שמח
תשובה
שלום
ראשית כדי לרדת לעומק מטרת הבורא בבריאה, יש ללמוד מלבד ספר התניא את דעת תבונות לרמח"ל שהולך שם בעיון מופלא בהסברים חריפים בהבנת רצון הבורא, וכאן הוא לא המקום לפרט ולסכם ספר זה.
המטרה דירה בתחתונים אינה מובילה שנבטל את עצמינו, כי ודאי שלאדם יצרי הישרדות וקיום, אמנם צריך לשים במרכז אידיאל אלוקי ולא צרכי הפרטיים, בבחינת בתוך עמי אנכי יושבת, יש אני , אבל הוא כלול בתוך עמי.
ברכה והצלחה