שאלה
שלום לרב.
אני בן 15 ועברתי הרבה דברים לא קלים:
עברתי הרבה בתי ספר בגלל שלא הסתדרתי עם אלה, החבר הכי טוב שלי נפטר (תאונת דרכים), ההורים שלי גרושים ועוד רבות.. אני תמיד חושב שברוך השם יצאתי בריא ו"חכם" בלי עין הרע ויש אנשים שהיו נותנים הכל כדי להיות במצבי.
אני כל הזמן חושב כמה העולם הזה מזוייף ואיך כל יום פשוט עובר, איך אין לנו שליטה על הגוף שלנו - אם באמת הייתה לנו שליטה על גופנו אזי לא היינו מתים ולא חולים.. ולא רק היכולת להזיז איברים.
אני גודלתי בבית של חוזרים בתשובה (נולדתי כבר בשלב שכולם היו דתיים) אני כיום מאוד אוהב את השם ועושה התבודדויות ומתפלל כמה שאני יכול ולומד בזמני הפנוי.
איך אני יכול לדעת שהשם אוהב אותי? שהשם אוהב כשאני מתפלל? שהשם אוהב כשאני לומד? יש לי אמונה שלמה בקב"ה אבל החיים הם מאוד קשים ואולי מה שאני עושה זה לא מספיק.. אני מרגיש שהכי קל היה כבר לעבור לעולם הבא... אבל אני פוחד למות וכל זה.. אני אוהב מאוד את החיים, אבל הם פשוט לא קלים.
לפעמים כמה שאני לומד גמרא אני מרגיש שזה לא מספיק לנשמה.. אפילו שאני מאוד עייף אני מרגיש שזה פשוט לא מספיק.
אני חייב לשתף את הדברים האלה.. כדי שאולי אני אדע סוף סוף את המטרה שבגללה באתי לעולם..
תודה רבה.
תשובה
שלום
אם היה נביא , היית ניגש אליו והוא היה מודיע לך את דרכך בחיים, אמנם עתה שאנו משוללים יכולת נבואית אנו צריכים להתפרס על הכל, אבל עדיין יש לנו סימן, ובתחום שאנו מיתקשים ביותר, שם האתגר שלנו בגילגול הנוכחי.
אין ספק שהקב"ה אוהב אותך, כמובן במידה שאתה קרוב אליו ויכול להכיל אהבה זו, אנו אומרעים במיזמור , ה' צילך על יד ימינך, ומשמעותו שה' הוא מעין הצל שלנו, מקביל לפעולות שלנו, ככל שאנו חשים קרבה אל ה' כך הוא באמת מתקרב אלינו.
ברכה והצלחה