שאלה
יש לי שני ידידים טובים וקרובים לליבי. שניהם חילונים ואני באה מבית דתי מאוד. החברות בינינו התבססה על השוני והתחושה מכל כיוון הייתה של כבוד אחד לשני והפריה הדדית. הם מעולם לא הקלו ראש במה שאמרתי ותמיד כיבדו את היותי דתייה.
הכרתי אותם באיזה הכשרה משותפת שעברנו יחד והורי אפילו לא יודעים על הקשר הזה (הם ידעו שאני בקשר עם חבר'ה מהקורס, אבל לא ידעו עד כמה הקשר הזה ממושך ורציף)
לא היה ביני לבין אף אחד מהם קשר רומנטי או משהו כזה. לאחד מהם אפילו יש חברה.
ואחרי כל ההקדמה הארוכה הזאת:
תמיד לימדו אותי שזה לא בסדר להיות בקשר עם בנים. ק"ו לא דתיים. לכן לקראת ראש השנה עשיתי חושבים עם עצמי והגעתי למסקנה שאף על פי שאני לא מרגישה כך, כנראה שאני צריכה לנתק את הקשר הזה כי הוא מזיק לי.
שלחתי לשניהם מייל מנוסח במלוא ההערכה שלי כלפיהם והסברתי להם שהקשר לא יכול להימשך. אחד מהם קיבל את זה בצורה מעוררת הערצה והשני קצת יותר קשה. שניהם אמרו שהם מכבדים את ההחלטה שלי.
כל כך קיוויתי שהם יכעסו עלי. אולי זה היה גורם לי להרגיש פחות רע. אולי כך הייתה הצדקה לפגיעה שלי בהם. בכיתי כל הבוקר מאשמה.
מעולם לא הרגשתי רע כל כך לגבי החלטה "נכונה" שעשיתי כמו הפרידה הזאת. תמיד כשקיבלתי החלטות נכונות גם אם הן ייסרו אותי, הרגשתי בנכונות העניין. כעת ההצדקה היחידה להחלטה האיומה שלי לבצע ניתוח לב פתוח היא שכך "צריך" להיות.
האמנם זאת החלטה נכונה? מה רע בקשר כזה? למה רע להיות בקשר עם אנשים כל כך מכבדים רק בגלל שהם בנים? מי אמר שהאקסיומה הזאת נכונה לכולם?
חברה שלי טוענת שהייתי צריכה לתת לקשר להתמסמס מעצמו כדי למנוע את הפגיעה. אפילו אם זה היה לוקח עוד שנה.
אם זאת טעות, מה לעשות? להודיע להם שטעיתי בהבנת הדברים ולחזור להיות איתם בקשר? או שאם כבר עשיתי את זה פשוט לעזוב את זה ולהתמודד עם הכעס שלי על עצמי שפגעתי בהם?
תודה. סליחה על ההצפה.
תשובה
שלום לך,
קודם כל, יישר כוח על פנייתך, זה שאת פונה בשביל להתמודד עם הקושי והבלבול שלך זה כבר מראה כמה שאת מכבדת את עצמך ולא רוצה להעביר דברים בצורה שיטחית. את נשמעת בחורה מאד איכותית ועמוקה.
אני קוראת את השאלה שלך ושואלת את עצמי למה את מרגישה שפגעת בהם? מהתגובה שאת מציינת שהיתה להם, לא נשמע שהם נפגעו, אחד הבין ולאחד היה קשה כיוון שרצה משהו אחר ממה שאת רצית?
וגם, אם את עושה את מה שנכון לך מתוך הבנה והחלטה וזה קשה למישהו אחר. מה זה אומר לגבייך? שאת לא בסדר? פוגעת? מה עם הכבוד לעצמך? לצרכים שלך? להבנות שלך?
אני תוהה למה את בוחרת לכעוס על עצמך שפגעת בהם? גם אם בסופו של דבר הם היו נפגעים, לא עשיית מעשה לא בסדר. בסך הכל שרטטת לעצמך את גבולות החיים לפי אמונתך. האם את צריכה להיות בקשר עם אחרים גם כשזה לא מתאים לך כדי שהם לא יפגעו?
אני מעוררת אותך לחשוב על השאלות האלה, כיוון שפעמים רבות אנחנו מתבלבלים בין פגיעה מכוונת בזולת בין הצבת גבולות שנכונים לנו אך כיוון שהזולת מעוניין במשהו אחר הוא עלול להפגע. והשאלה היא מה חשוב שינהל אותנו, הזולת ורצונותיו או התובנות שלנו לגבי החיים שאנחנו מעוניינים בהם. כמובן יש לקחת לעצמנו את המקום ברגישות מרבית ונשמע שכך נהגת.
אני מזמינה אותך לחשוב מה קיבלת מהקשר? מה היה חזק לך בקשר עם 2 הבחורים הללו? מה חסר לך כרגע שניתקת את עצמך מהם? נראה לי שההבנה וההכרה במשמעות הפנימית שהקשר הזה נתן לך תוכל להצמיח אותך, ותוכלי לנווט את עצמך למצוא מענה גם בקשרים שהם נכונים לך.
בהצלחה, גמר חתימה טובה
חני
chanyborn@gmail.com