שאלה
אני בת 17 אני לומדת בבית ספר דתי אבל אני ממשפחה לא דתיה. אני שומרת כשרות, עושים קידוש בשישי אבל לא שומרים שבת, לא הולכים לבית כנסת, לא מתפללים.
בתקופה האחרונה אני ממש רוצה לחזור בתשובה אני מרגישה שאני צריכה את זה בשביל הנפש! זה ממש מעיק עליי כל העניין הזה, זה מפריע לי ומציק לי שאני לא קרובה יותר לדת ז"א מתפללת, לבושה צנוע יותר, ויש גם תכונות בעצמי שמאוד מפריעות לי ואני חושבת שאם אני אתקרב לדת אז אני אוכל לשנות אותם. לפעמים כשאני מתפללת אני מנסה להתכוון אך בסוף אני מאבדת ריכוז - מה אפשר לעשות? ובדר"כ כשאני מבקשת משהו אני מרגישה שהתפילות שלי לא נענות בכלל - ואז אני שוב מתרחקת מהדת. בקיצור הייתי רוצה עצות איך להתקרב יותר לדת? לחזור בתשובה עם כל ההלכות והדברים. והייתי רוצה גם עצות לעבודה על המידות כמו מידת הגאווה וכדומה.
אשמח לעזרה :)
תשובה
שלום וברכה
ברוכה הבאה.
קראי את הדברים שלך עצמך. את יודעת יותר טוב מכל אחד אחר מה נכון לך, ומהו הנתיב המיוחד שאת יכולה לצעוד בו.
הרי ראי מה כתבת: כתבת שאת באה ממשפחה שיש בה תשתית מסוימת (כשרות, קידוש) וזה נפלא. כתבת שאת רוצה להיות יותר – וזה נפלא; כתבת שאת רוצה להיות קרובה יותר, ובכך נהפכת להיות בדיוק כמו כל אדם מאמין אחר, שרוצה להיות קרוב יותר. כל אחד צריך להתקרב יותר מהמקום שהוא עצמו נמצא בו, וכל צעד שאת צועדת קדימה – הוא הוא התקרבות יותר; כתבת שלא את כל התכונות שלך תצליחי לשנות – טוב מאוד ! אנחנו צריכים להביא לעולם האמונה את מי שאנחנו, על התכונות הקיימות בנו, ולנסות דווקא מתוך התכונות האלה להיות מחוברים לעולם של האמונה. כל צעד בכוונון התכונות האלה למקומות טובים יותר – הוא עצמו צעד של תשובה; כתבת שקשה להתכוון בתפילה בכל פעם ובכל העוצמה. זה נכון. זה באמת קשה, ומנסים כל פעם מעט יותר.
לאמור: את הולכת בדרך נכונה מאוד, והעצה הטובה ביותר היא להחליט שאת נכנסת לעולם ה"תיקון", כלומר: מתקדמת ומתחזקת ומתקרבת יותר ויותר, בצעדים קטנים, בהחלטות אישיות, בהתעלות פנימית, בדיוק לפי הרצון שלך וההתאמה לך. אין דרך שמחה יותר מזו.
האם את יכולה ללכת בדרך זו ?
כל טוב