השקפה בנושאי יהדות שונים

שלום.

קודם כל, חיוך.

1. אם ענית תשובה כזו לאחרים, אני מניח שלפחות אתה חושב שהיא תשובה ראויה. אם כך- מדוע אתה שואל אותי? בהשקפה, אתה צריך למצוא במה אתה מאמין, כלומר- במה יש לך וודאות פנימית. עקרון זה יחזור גם בהמשך.
אם אתה בכל זאת שואל לדעתי, באופן אישי אני לא מסכים עם אמירה כזו. אלוקים הוא הטוב. זו לא אמירה אלא הגדרה, ולכן אי אפשר להתווכח עליה אלא רק על משמעותה. אלוקים הוא השלמות, זו הגדרתו, וממילא הוא הטוב המוחלט. האם זה הטוב כפי שאנחנו תופסים אותו? אני מאמין שכן. אלוקים ברא אותנו עם תפיסה של 'הטוב' כפי שהוא עצמו תופס אותו (ניסוח מדויק יותר- כפי שהוא באמת). אם לא מאמינים בזה, אחת המסקנות היא שכאשר יהיה 'טוב מוחלט' אפשר שאנחנו עדיין נסבול (כי אנחנו תופסים 'טוב' אחרת).

אם כך, אתה שואל, מדוע קשה לנו לקבל את הנהגת ה' בעולם שבאה לידי ביטוי בדברים כמו השואה? הבעיה היא שאנחנו רוצים לקבל את הטוב הזה כאן ועכשיו, ואילו לאלוקים יש תוכנית משלו. הוא חושב שטוב יותר שלא לגלות את 'הטוב המוחלט' על ההתחלה אלא לתת לנו לבנות, לפתח ולהוציא אותו לפועל- בעצמנו.

2. אני מאמין שאלוקים לא בא בטענות לאף אחד שבאמת ובתמים מאמין בכל ליבו שהוא עושה מה שמוטל עליו לעשות (ובטרמינולוגיה שלנו- מה שאלוקים מצפה ממנו לעשות).
בענייני השקפה, כפי שכתבתי, הסמכות בסופו של דבר היא הוודאות הפנימית. באופן אישי אני פשוט לא מסכים עם כל מיני דברים שראיתי אצל ליבוביץ', כמו גם ביחס לקונסרבטיבים ולרפורמים. אני לא מסכים לתפיסתם את הדת, לגישתם ההלכתית ולאורח החיים שלהם.
בכל מקרה, מי שבאמת ובתמים מאמין במשהו- לא מרגיש כל צורך לשאול את עצמו שאלות כמו זו שלך. ברור לו שהוא עושה מה שאלוקים מצפה ממנו. לכן, כשיהיה למישהו ברור שה' רוצה שיהיה רפורמי- זה מה שהוא יעשה, והוא לא יבוא לשאול אף אחד. זה לא הופך אותו לצודק, ולדעתי הוא עדיין טועה.

ומה עושים, אתה שואל, כשאין וודאות פנימית כזאת? במקרה כזה- מבררים, לומדים ומכירים את העניינים יותר לעומק. זה בונה וודאות כי המפגש עם הדברים בצורתם האמיתית (ולא זו השטחית שנפגשים איתם לפני הלימוד) נותן לך את התחושה הפנימית שמדובר במשהו גדול ואמיתי מאד. דרך חשובה נוספת לקבל וודאות היא להיות ליד אנשים שכבר יש להם. וודאות זה דבר מדבק, ולא לחינם אמרו חז"ל ש"גדול שימושה יותר מלימודה" וציוו "יהי ביתך בית ועד לחכמים".

3. קודם כל, על עצם השאלה. אתה מציב שתי אפשרויות- או שמחת חיים יחד עם הכחשה, או סבל טהור יחד עם כנות. אתה באמת מצפה שאכריע במקומך? אתה כבר אדם בוגר אז תעשה זאת בעצמך. אם אתה באמת חושב שאין מוצא אחר אז אתה פשוט צריך לבחור מה אתה מעדיף. אם אתה אומר שאתה מוכרח להיות או שמח או כנה, מה אתה רוצה שאעשה? אתה צריך להגיע להחלטה או במה אתה בוחר או שיש מוצא אחר (למצוא שמחה בחוסר אמונה, או למצוא כנות באמונה).
לעניין עצמו, לרבים מאיתנו יש משברים באמונה ונפילות, והשאלה היא מה עושים עם זה. דיכאון וייאוש הן תגובות טבעיות, עד כדי כך שכמעט אין אדם חושב עלי אדמות שלא נופל בהן. לכן, כפי שאתה כבר בטח יודע, התחושה שאתה מתאר היא דבר נפוץ. משברים באמונה לא מעידים עליך שום דבר מלבד דבר אחד- שעד עכשיו האמנת באופן אחד, זה היה נחמד לשעתו אבל הגיע הזמן שתשדרג את האמונה. יש תפיסות עמוקות יותר ורחבות יותר, וכמעט כל מעבר משלב אחד לבא אחריו כורח בחובו גם כאב, כי מה שהיה לנו עד עכשיו במובן מסוים נשבר.

השאלות 'מי אני ובמה אני מאמין' הן השאלות שמלוות את כולנו כל החיים, ובעיקר בגיל ההתבגרות בו אדם מגבש את זהותו. אני לא יכול לומר לך במה אתה מאמין. אני יכול רק להשתדל לתת לך כיווני מחשבה איך תברר זאת בעצמך. אולי תשאל את עצמך האם העובדה שאתה "רוצה כל כך לחזור להיות מאמין" לא אומרת משהו על מה שיש לך בפנים? למה שמחת החיים שלך בכלל תלויה דווקא באמונה? לדעתי, יש לך וודאות פנימית בנכונתה הכללית של הדרך בה אתה כבר הולך, אלא שיש דברים שיושבים לך על השכל ומפריעים לך לחיות בשלווה.

האם באמת לשום דבר אין משמעות בעיניך? האם דבר אינו חשוב? האם אין שום דבר ששווה להשקיע בו? אתה לא מאמין בשום ערך? שאל את עצמך האם אתה באמת חושב שאין אף ערך אמיתי בעולם (להיות נחמד, לכבד הורים, לדאוג לסביבה, לדאוג לחלשים, לתת צדקה לנזקקים, לחנך אנשים וכד'). אם תמצא אחד, שאל את עצמך- 'מדוע אני חושב שהוא חשוב?' וקרא את הפסקה הבאה.

איני יכול לדעת בוודאות אך יש בעיה נפוצה בדורנו המפילה חללים רבים, והיא הפחד לקבל וודאות כאשר אין לי הוכחות מוחלטות. זה חזק במיוחד אצל נערים מתבגרים שמרגישים שעד עכשיו כל מה שהאמינו בו היה חסר בסיס לוגי מוכח, אמונות שאין סיבה להמשיך ולהאמין בהם. לכן יש נטייה להטיל ספק בכל, לזרוק ולפנות לקיצוניות הפוכה.

אבל אם יש אפילו ערך אחד שאתה כן מאמין בו, שים לב שאתה לא מרגיש צורך להוכיח שהוא אמיתי. דברים הנראים לי וודאים, כמו עצם העובדה שאני קיים- אני מקבל אותם גם בלי הוכחה. זו היכולת האנושית החשובה ביותר והחסרה ביותר בדורנו- היכולת להשיג וודאות.

אני חושב שלך עצמך ברור מה רצונך האמיתי ולהיכן לבך נוטה. יש המון המון מה ללמוד, וכנראה שהגיע השלב שגם אתה תכנס לעסק.

נקודה אחרונה, חשוב לי להעיר בנוגע לדיכאון. לדעתי, לאנשים אין בעיה עם אלוקים אלא עם עצמם. קודם כל עליך להיות שמח במי שאתה. זו טעות בסיסית לומר 'אני שווה רק אם מבין הכל, רק אם יש לי דעה בכל דבר ואני לא נמצא בספק בשום עניין'. אם רש"י אמר כמה פעמים "איני יודע", גם אתה יכול. 'לפעמים גם מותר לא לדעת הכל'. זה לגיטימי לומר 'אני מאמין באלוקים אבל עדיין אין לי וודאות אם הוא משגיח כמו דעת הרמב"ם או כמו דעת הרמב"ן'. זה לגיטימי לומר 'הדרך שלי נראית לי סבירה ונכונה ואע"פ שאין לי הוכחה לכך'. אתה לא צריך להתמודד ולהוכיח את עמדתך מול דעות אחרות- שאל את עצמך מה נראה לך נכון. הלחץ הזה לשכנע אחרים הוא שלילי- אתה יכול להיות וודאי בדרכך גם אם אחרים חולקים עליך, ואל תהייה לחוץ כשהם לא מסכימים. זה מאד אלטרואיסטי לרצות לעזור להם להכיר באמת, אך לפעמים אנשים כל כך תקועים בדעתם שזה בלתי אפשרי. במקרים כאלה, הנח להם להישאר בטעותם, ואתה המשך להחזיק בדעתך ולהאמין בנכונותה.
אם אין לך וודאות במשהו- ההשתדלות לברר ולדעת לא צריכה להגיע ממקום בו אתה מרגיש שכל זמן שלא הגעת למסקנה אתה לא בסדר. אתה שווה כפי שאתה. רק מתוך אמונה בעצמך תמצא את הכוחות להתמודד עם האתגרים שהחיים מציבים לך.

אם תרצה הכוונות מסוימות אשמח לעזור במידה ואוכל- yoyostein@gmail.com

בהצלחה
יוני.