השפעת האמריקניזציה(תרבות המערב) על הדת

שלום ותודה על השאלה המפרה!
אקדים ואומר כי כל תשובה מושפעת מעולמו האישי של הכותב, אך בתשובה זו, העונה על שאלה מחשבתית מאוד, ההשפעה שלי ככותב גדולה באופן יחסי. איני מתנצל על כך שמדובר על תשובה שנכתבת ממקומי האישי, אלא משקף את המצב.

האמריקניזציה הינה השפעה תרבותית הנושבת מתרבות המערב, אותה מובילה ארצות הברית, ומחלחלת אל ישראל בעוצמה לא מועטה. השפעה זו ניכרת בכל מרחבי חיינו ועל אופי התרבות בה אנו חיים.
לתרבות האמריקנית, המשולבת בהתפתחות טכנולוגית מואצת, מאפיינים רבים - חלקם משפיעים עלינו לטובה (רוב הזמן), ואחרים – השפעתם הרעה בולטת יותר. נפתח בדוגמאות מסוימות המתייחסות אל התרבות האמריקנית, ולאחר מכן נעסוק בשאלה הרחבה יותר של יחסי דת ותרבות.

[השפעות:]

[עכשוויות]
אני חושב שאחת ההשפעות החריפות ביותר שהנחילה לנו האמריקניזציה והקדמה הטכנולוגית היא הציפייה כי כל חלומותינו יתגשמו – עכשיו. כל אחד רוצה שהתפילות אותן אנו מתפללים – יענו. כל אחת רוצה שמאמציה יניבו פירות באופן מיידי; כולנו מצפים למציאות שבה כל מעשה שלנו יגשים את שאיפותינו באופן שיהיה ניתן לחוש בו בקלות. "שלום עכשיו" ו"משיח עכשיו" הן שתי תנועות שבבסיסן זהות הן – הן דורשות שהמציאות תהיה שלמה – עכשיו.
המציאות שבה אנו חיים היא מיידית ומהירה מאוד; ב"ה הטכנולוגיה התפתחה ומאפשרת לנו להשיג בקלות דברים שפעם היה צריך לעבוד קשה כדי להשיגם. דחיית סיפוקים הופכת להיות קשה מאוד במציאות שבה אנחנו מסוגלים להשיג כל כך הרבה דברים – כל כך בקלות. היום כבר לא צריך לטחון קמח כדי לאפות – מספיק לפתוח שקית; לא צריך לחכות שבועיים כדי לשמוע מה קרה אתמול בקצה העולם – יש אינטרנט וטלפונים; אם מאוד רעבים – אפשר להכין "מנה חמה". בעולם שבו לחיצת עכבר מסוגלת להביא לנו כמעט כל מה שנרצה – קשה לקבל את העובדה שלוקח זמן להתקדם מבחינה מוסרית-אישיותית; שמערכת יחסים נרקמת יחד עם הזמן; שלימוד משמעותי צריך לחלחל וזקוק לזמן; שתפילות אינן נענות מיד.
בגלל שאנחנו רגילים למצב שכאשר אנחנו מרגישים חוסר – קל ופשוט למלא אותו, נוצר מצב שבו כאשר אנחנו נקלעים אל רצון שלוקח זמן להגשים – קשה לנו מאוד להמתין. "עם כל זה – אחכה לו שיבוא"; "מתי אבוא ואראה פני א-לוקים" וההמתנה קשה מנשוא.
בעולם מהיר שכזה, כל תהליך שנמשך על פני זמן – מורט את העצבים. משום כך אני חושב שהתפילה היא תחום שעלינו לפתח אותו ולהסתגל אליו.

[חירות]
הערך החשוב ביותר בתרבות המערב בכלל, ובארצות הברית בכלל הוא החירות והחופש. התרבות האמריקנית מקדשת את ערך החירות של האדם, ואת חופש הבחירה שצריך להיות לו. יחד איתה הגיע גם ערך השוויון בין המינים למשל, שהוא בוודאי ערך מבורך וחשוב מאוד. תשומת הלב הרבה שערכים אלה זכו לה, מאפשרת לנו כיהודים לבחון את הדרך שבה אנחנו מתייחסים אליהם, ולשפר את דרכינו בהתאם.
השחורים, הנשים והמיעוטים זוכים ליחס טוב יותר משהיה בעבר, וברור שזו תופעה מבורכת וחשובה מאין כמותה; שהרי עלינו להסתכל על בני אדם כעל ישויות שיש להן בחירה, ולא לחרוץ את גורלן בגלל צבע או מין.
כמובן שגם את ערך החירות אפשר לנפח יותר מידי (והוא בהחלט נפוח מידי בכל מיני מקומות), וליצור מציאות שבה הוא רומס ערכים אחרים, אבל באופן כללי, אני לא חושב שיש אדם החושב שתשומת הלב שהחירות קיבלה – לא היטיבה עם העולם.

[דת ותרבות:]

הדת היהודית מבוססת על מצוות מעשיות, ועל אורח חיים שיכול להתקיים בכל חברה וסביבה שמאפשרת חופש דת. לא משנה אם אדם חי בסין, צרפת או אמריקה – הוא יכול להיות יהודי, יחד עם הזהות הלאומית של המדינה שבה הוא חי (אלא אם כן המדינה אוסרת את קיום מצוות היהדות); אפשר להיות יהודי צרפתי או יהודי ארגנטינאי. כך שמבחינה זו, ודאי כי אפשר לקיים אורח חיים דתי בתוך תרבות שאינה דומה לאותה דת, וזאת מכיוון שכדי להיות יהודי דתי – מספיק לקיים את המצוות המעשיות.
חשוב לומר כי כל תרבות מייצגת ערכים ורעיונות, אותם היא מציפה אל תוך האזרחים החיים בתוכה. תרבות היא ההקשר שבתוכו אדם חי – החל מהשפה והלבוש האופייני לאותו מקום, דרך החגים הייחודיים למקום, וכלה במבנה המשפחתי והיחס למיניות שקיימים באותו מקום.
למשל, הבחירה של ארצות הברית למקם את יום הזיכרון לחללי המלחמות שלהם ביום שני בשבוע, נועד להאריך את סוף השבוע ולתת לאזרחים עוד יום חופש (סופ"ש שם נמשך גם ביום ראשון). כלומר, אין ליום זה תאריך קבוע, אלא יום קבוע. וזאת למה? כדי שהזיכרון של אותם חללים ישרת את האזרחים החיים ככל האפשר. בחירה זו משקפת ערך מסוים, על פיו אנחנו מתחשבים יותר באנשים החיים (להם חשוב היום שבו נופל יום הזיכרון), ופחות באלו שעברו מן העולם (ומה זה משנה להם אם מזכירים אותם בתאריך זה או אחר). בחירת מדינת ישראל אינה כזאת – מכל מיני סיבות.
מדוגמה זו ניתן לראות כיצד בחירה לאומית משקפת ערכים ומעצבת צורת חיים מסוימת, על פיה רוב האמריקאים שמחים ביום הזיכרון ומבלים אותו בחיק משפחתם ובטיולים.

לכאורה הדת אינה תרבות, אלא עמידה של האדם אל מול הבורא. עמידה זו כוללת בתוכה מעשים מסוימים וערכים מסוימים. למשל, שמירת השבת קובעת צורת חיים מסוימת, ומציבה במרכז ערכים הקשורים אל השבת.
יחד עם זאת, התורה מעצבת לנו גם גישה כלפי הסביבה בה אנו חיים. כלומר, העמידה אל מול הבורא משפיעה על היחס שלנו כלפי המרחב בו אנחנו חיים. למשל, התורה מתייחסת גם לגדיעת עצים במהלך מלחמה (כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר?!) ולצער בעלי חיים. גם הבחירה להכניס את שיר השירים אל התנ"ך נותנת מקום מסוים למיניות, ולא מדחיק אותה, או מתייחס אליה באופן שלילי.

אני חושב שאפשר לראות כי המעשים עליהם אנחנו מצווים, יוצרים סביבם הווי תרבותי (כמובן שחברה שזקוקה לקורבנות תיצור מקומות עבודה עבור רועי צאן). כלומר, הדת יוצרת סביבה תרבות, ממש כמו שגם התרבות מקדשת ערכים מסוימים. זאת אומרת ששני המושגים העומדים לפנינו – התרבות והדת, כרוכים זה בזה ומשפיעים זה על זה.

הדת הינה אחד הגורמים המשמעותיים בתרבות, והזהות הדתית של חברה מכתיבה לא מעט מהתרבות שלה. מנגד – דת יוצרת אף היא חברה הפועלת לאור הערכים שהיא מחנכת אליהם. משום כך, כמובן שקיימת התנגשות בין דת ובין תרבות הזרה לה.
את ההתנגשות שחוותה היהדות אפשר לראות בקלות. לא סתם צמצמה הגלות את היהדות אל תוך ד´ אמות של הלכה. הסיבה לכך הייתה פשוטה – היהודים לא יכלו לבחור באורח החיים החברתי שלהם, מפני שהם חיו תחת שלטון זר; לא הייתה להם אפשרות לבחור כיצד לנהל את עצמם. כך נוצרה מציאות שבה המצוות לא ארגו מסביבן תרבות חברתית. עם זאת, היהודים נשארו יהודים, והתרבות שלהם הייתה התרבות המקומית.
כיום זכינו לחיות בארץ, בה אנחנו יכולים להניח לתורה לעצב את החברה בה אנו חיים, ולא להשאיר אותה ספונה בתוך הבית. כעת אנחנו יכולים להתאים את התרבות בה אנו חיים אל הדת בה אנו מאמינים; דבר שלא התאפשר במהלך שנות הגלות.

התרבות והדת יכולות להשתלב נהדר כאשר הן מתאימות זו לזו, אך כאשר הן סותרות – יש לכך השפעה רבה ולא בריאה. אך כפי שראינו לגבי ערך החירות, קורה לא פעם, שערכים שלא זכו לפיתוח בעולם ההלכה, זוכים לעדנה ולתשומת לב – דווקא בגלל שהם מופיעים בחברה באופן מאוד מודגש. זאת אומרת שלפעמים העולם הדתי שבו אנחנו חיים זוכה להפריה מהחברה התרבותית בה אנו חיים, והשילוב הזה פורה דווקא בגלל שהערכים שהחברה בוחרת להדגיש אינם זהים לערכים המודגשים בעולם הדתי.
ביציאה מן הגלות אל החירות בארץ ישראל, התייצבה בפני עם ישראל מטרה חדשה – עיצוב תרבות משלו. יהודים הגיעו לכאן מכל קצוות תבל, ועמם הגיע גם מטען תרבותי שונה מאוד. כיום יש צורך חשוב לכונן תרבות שתכלול בתוכה את מגוון סוגי היהדות שהגיעו.
אני חושב שממש כמו שיש לנו יהדות אשכנזית ויהדות של עדות המזרח (שכל אחת מהן מורכבות מזרמים ותת-זרמים), כך קיימת גם יהדות אנגליה ויהדות דרום-אמריקה, וזו אינה בעיה. כאשר אדם מבסס את חייו על הקשר עם הקב"ה ואל התורה, הוא ימצא את הדרך לגלות את התורה גם בתוך התרבות בה הוא חי. עם זאת, כמובן שהחיים בגלות יוצרים מציאות בה קשה לתורה לבוא לידי ביטוי בחיי התרבות, ולכן נוצר מצב קיצוני שהאדם מושפע מהחברה יותר ממה שהוא מושפע מהתורה (אלא אם כן הוא בוחר להסתגר ולחסום את עצמו מפני החברה). מסיבה זו חשוב מאוד שנחיה במקום שבו אנחנו יכולים לחולל את התרבות שבה אנו חיים, ואיננו תלויים בשלטון זר.
באופן זה, שבו יש בארץ יהודים רבים שבאו מתרבויות שונות, והם שותפים לדת אחת – אנחנו מקבלים תמונה שבה כל עדה הדגישה פנים אחרים של היהדות. לכל פן יש איזון משלו, וגם חוסר איזון משלו; דווקא הגיוון והמפגש עם השוני, מסוגל לעזור לכל אחד ולכל חברה להתמודד עם חסכים הקיימים בעולם הדתי והתרבותי שלו.

נשוב לענייננו ונסכם –
באופן גורף, כאשר עוסקים בתופעות רחבות היקף, שיש להן השפעות מגוונות – אי אפשר לומר שהן "טובות" או "רעות", כי חלק מההשפעה טובה, וחלק פחות. אנחנו מושפעים מתרבות שלמה, והיא ממש לא רק רעה. מה שכן – באופן טבעי אנחנו חווים את יותר את הערכים שמתנגשים לנו עם העולם, ולא מתיישבים לנו על הלב. אני חושב שמשום כך זכתה האמריקניזציה ליחס שלילי באופן די גורף.
התרבות האמריקנית השפיעה מאוד ומוסיפה להשפיע עלינו ועל התרבות בארץ ישראל. אילו תרבות זו תדחק ברגל גסה את הערכים השייכים לנו כיהודים וישראל – זו בעיה חמורה; אך אם אנחנו מרגישים את הערכים שהתרבות הזאת מדגישה, והרגשה זו עוזרת לנו למצוא איזון פנימי טוב יותר – אז המגע עם התרבות השונה הוא נפלא.
המציאות כיום קיצונית מאוד ושייכת לצד הפחות חיובי של המשוואה. אנחנו מושפעים באופן חריף מאוד מתרבות המערב, ולא מפתחים את זהותנו הייחודית באופן מספק. עם זאת, צריך ללמוד ולהכיר את המציאות המתחדשת, ולראות כיצד אנו מתפתחים מתוכה.

מקווה שהמענה מבהיר
אשמח לכל פנייה
חננאל

Hananel8@gmail.com