השוואה בין חברות

שלום לך הדס יקרה!

איזה יופי זה שיש לך חברה קרובה וטובה כל כך! לא כל אחד זוכה לפגוש נפש דומה וקרובה, בדמות של חברה טובה כזו!! הרגשת הדמיון ביניכם, שאתן מבינות אחת את השניה, באותו ראש, שלא צריך הרבה מילים כדי להסביר משהו, וגם ההרגשה הרבה פעמים דומה, זה כל כך נעים, כל כך טוב, כל כך מרחיב את הלב.

נראה לי שצריך להתייחס לשאלה שלך בשני כיוונים – אחד מה קורה בינך לבין חברתך, והשני, ביניכן לבין הסביבה.

בינך לבין חברתך, כמו בכל קשר, צריך לדאוג שהקשר עומד בפני עצמו, וכל אחת מביאה את עצמה אל הקשר, ולא מתערבבים, אחת לא נכנסת לתוך השנייה. זה משהו שבעיקר מרגישים אותו. למה הכוונה? וודאי שאפשר לדון בדברים, ואנשים שסביבנו תמיד משפיעים עלינו, גם בדעות, וגם אם יש להם מידות טובות אז אנחנו רוצים להיות דומים להם במידות הטובות הללו. וזו השפעה טובה בעיקרון, כל עוד את, הדס, לוקחת את ה[רעיון] ומלבישה אותו באישיות [שלך], עושה אותו בצורה כמו ש[את] רגילה לעשות דברים. זאת אומרת, שאת לא עושה את זה בצורה מלאכותית כחיקוי של האחר, אלא שאת מתלהבת מהרעיון, ומוציאה מתוכך את הטוב הזה שגם ככה נמצא אצלך. זאת אומרת שלמעשה, המפגש שלך עם אותו רעיון אצל החברה פשוט עורר את אותה נקודה שכבר היתה קיימת (!!) אצלך, להתחיל לפעול, ולהיות נוכחת יותר ביום-יום שלך.

מבחינת ההרגשה אצלך, אפשר לבחון זאת , וחשוב להיות עם יד על הדופק, לבדוק שאנחנו שומרים על הקשר שיהיה בריא וטוב. אני חושבת שזה בא לידי ביטוי בכך שתרגישי מולה (לא מול הסביבה!) לא מאויימת, שהיא נותנת לך מקום להיות כמו שאת ושאת לא מרגישה ממנה ציפייה מוגזמת להיות כמוה. שאת מרגישה שאת חופשייה, נינוחה, מקובלת אצלה. אני מדגישה שזו צריכה להיות הרגשה שלך. אם את מרגישה ככה כשאתן לבד, ובלי קשר לסביבה, זה טוב ומצויין. זה אומר שהקשר בריא, שאתן מקדמות אחת את השניה תוך כדי נתינת מקום ומאפשרות לכל אחת להתפתח לכיוון שנכון לה. אתן לא צריכות להשוות את עצמכן אחת לשניה. את יותר ככה, אני פחות כי כל אחת היא שונה, היא בנאדם בפני עצמו וקודם כל, אתן צריכות להיות אלה שזוכרות את זה. אם זה לא ככה, ואת מרגישה גם מולה לבד, בלי קשר לסביבה מאויימת, לא בטוח שהקשר הזה הולך לכיוון נכון. יכול להיות שאת פשוט רגילה אליו, אבל הוא לא עושה לך כל כך טוב. לעניות דעתי, זה לא ממש נשמע ככה מהשאלה שלך. זה נשמע שהעיקר נובע מיחס הסביבה אל כל אחת מכן ואל שתיכן יחד.

נראה לי שאפשר להבין את הסביבה, כשהיא רואה שתי חברות טובות, די דומות, שכבר מפסיקים להבחין בהבדלים ביניהן. אמנם זה עוול שעושה הסביבה לאותן שתי חברות, כי וודאי שהן שונות, ורק מי שמכיר אותן טוב, יוכל לומר מה ההבדלים ביניהן, אבל זה דורש השקעה, הקשבה והבנה של כל אחת מהן בנפרד. ולא תמיד אנשים אוהבים להשקיע... בכל אופן, זה קורה הרבה פעמים, אז אם אין איך לפעול שזה ישתנה, צריך פשוט לקבל את זה. ואם זה עולה מול אדם מסויים, אפשר להעמיד אותו על טעותו. משהו כמו "אה, התבלבלת, זה לא אני ש... זו חברה שלי. אתה יכול בשמחה לפנות אליה..." . ואם אומרים משהו כמו – "למה את לא כמוה", אז שוב, צריך להדגיש שכל אחת מכן היא אדם בפני עצמו, וכמו שבאופן כללי לא צריך להשוות בני אדם, כי כל אחד הוא עם נשמה אחרת, ומבית אחר וכו´, ככה גם ביניכן, אפילו שאתן חברות טובות. גם בין אחים אסור להשוות! כל אחד הוא מיוחד בפני עצמו!

אם את לא תחשבי שזה שמבלבלים ביניכם, או חושבים שאתן אותו דבר, זה מוריד ממך, אז זה פשוט לא יהיה ככה! הערך שלך בפני עצמך זה מה שקובע אותו! הייחודיות שלך והאופי המיוחד שלך זה מה שיש בתוכך, ואף אחד לא יכול להעלים אותו. קינאה, היא למעשה מעין אשליה כזו, שאת חושבת שלוקחים ממך משהו שמגיע לך, ואת רוצה אותו. נראה לי שכדי לבטל קינאה , צריך למצוא נקודת הסתכלות אחרת על הדברים, לראות ולהבין למה זה לא ככה. לתעל את הקינאה לרצון טוב, לשאיפה שגם לך יהיה, בלי התוספת המיותר שבקינאה- שאת לא רוצה שיהיה לה...

אני חושבת ששלש שנים זה אמנם יפה לקשר, אך זה עדיין לא כל כך הרבה. זה עדיין שלב שבו באמת כדי להתקרב, אז משנים כל מיני דברים כדי להיות אותו דבר. ולאורך זמן, מה שהוא בעומק האישיות שלכן אותו דבר - יחזיק, ומה שלא, פשוט יתפוגג. וככל שהשנים יעברו, ותתבגרו, הייחודיות של כל אחת מכן בתוך הקשר שלכן תתעצם, וגם אתן תהנו מזה, וגם אולי הסביבה תראה את זה יותר. ואולי לא... הכי חשוב זה מה שאתן רואות.

תדברו על זה ביניכם, תמצאו את הכוח בין שתיכן, איך לעמוד בזה. חשוב שאתן קודם כל תזכרו שכל אחת מכן עומדת בפני עצמה. חשוב שתדברו ביניכן במה אתן שונות, ואיך כל אחת אוהבת את השוני של השנייה, ואם זה יהיה ברור ביניכן, זה כבר יהיה יותר קל לעמוד ככה מול הסביבה.

בהצלחה!!

הדס.
hershko.hadas@gmail.com