השגחה פרטית

שלום וברכה!

הרמב"ם במורה הנבוכים פורס שיטתו בענין ההשגחה במספר מקומות - א. חלק ג' פרק י"ז, ב. חלק ג' פרק כ"ב (פירוש לסיפור איוב ) ובפרק האחרון חלק ג' פרק נ"א ( שם הוא מדבר על השגחה פרטית ניסית "אלף יפלו מימינך וכו'" ).

נעמוד בקצרה על דעתו של הרמב"ם ( לא אוכל להרחיב כאן את היריעה מכיוון שהדברים ארוכים וסבוכים, אך אומר עיקרי הדברים ). הרמב"ם מצביע על שני סוגי השגחה - השגחת המינים ( כלומר המין מושגח והוא ישאר, אך אין השגחה על הפרט ) ויש השגחה פרטית ( המכונה כך בלשונינו ). בהשגחת המינים הקב"ה נותן את האדם או כל יצור אחר למקריות של המציאות והטבע. אם המציאות יטיב, יהיה טוב ואם לא, אז יהיה רע ( יש עוד דיון ארוך מה זה רע - הרמב"ם מונה שלוש סוגי רע שונים. לא נכנס לסוגיה זו ). בהשגחת המינים אדם מקבל עונש לא בגלל שהקב"ה החליט להעניש, אלא בגלל שאדם גרם את הדבר לעצמו ע"י התנהגות כזאת או אחרת ובהפעלת חוקי הטבע מסויימים שקבע הקב"ה בעולם. ניתן דוגמא לדבר, אך ברוצי לתת דוגמא חיובית. מה שנאמר "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" בהשגחת המינים אין הכוונה שהקב"ה נותן לכל אחד ואחד את האוכל ודואג לפרנסתו, אלא הוא קבע כחוק בעולם שלכל יצור חי יהיה אוכל.

לפי שיטת הרמב"ם רוב העולם נתון להשגחת המינים. ברם אדם יכול להגיע להשגחה פרטית כפי שאותה מסביר הרמב"ם ( ארחיב על כך בהמשך ) . איך עושים זאת? הרמב"ם אומר אדם המתעסק במושכלות ( לימוד והשגת התורה באופן מעמיק והבנת סתרי התורה ואין הכוונה לקבלה, אלא למעשה בראשית ומעשה מרכבה, שהם רזי התורה והבנתה מבחינה מדעית ופילוסופית עמוקה ) מתחבר ל"שכל הפועל" (מסר אלוקי המשודר כל הזמן ) ושואף ממנו השגה איך להתנהג ואיך לחיות נכון, כדי לא להיפגע ולנצל נכון את השפע שנתן הקב"ה בעולמו. אם נפשט את הדברים - אדם היודע תורה ומבין איך פועל העולם, מה נכון ומה לא נכון מבחינת אמת ושקר ולא מבחינת מה טוב ומה רע, כלומר מה מגונה ומה יפה ( אלו דברים סובייקטיביים התלויים בתרבות והזמן, לעומת אמת ושקר האובייקטיביים ונצחיים ) לא יגיע למצב בו הוא יסכן את חייו, למשל, הוא ידע להתפרנס ולנהל אורח חייו בצורה כזאת שלא יחסר לו דבר (איזהו עשיר? השמח בחלקו ). לפי שיטת הרמב"ם זוהי ההשגחה הפרטית. כלומר כשהרמב"ם מדבר על השגחה פרטית הוא לא מתכוון למשהו סגולי וניסי, אלא להתנהגות האדם באופן טבעי וע"פ חוכמת התורה והאלוקים.
הרמב"ם באופן עקבי מנסה לצמצם תופעת הנס בעולם. לפי הרמב"ם העולם מתנהל ע"פ החוקים שקבע בו הקב"ה ולא בדרך נסית. הקב"ה מתערב בתוך הטבע ועושה נס רק לעתים רחוקות ובזמנים שהדבר באמת נצרך ומשרת מטרה מסויימת, דוגמת יציאת מצרים.

מצד שני בפרק האחרון של מורה הנבוכים הרמב"ם מתאר השגחה פרטית ניסית הסותרת כל מה שהוא כתב בספרו. על סתירה זו שם לב תלמידו ( מרחוק ) והמתרגם כתביו ר' שמואל אבן תיבון ושלח לרמב"ם איגרת עם בקשה ליישב את הסתירה. הרמב"ם מעולם לא השיב לאיגרת זו, מכיוון שברגע שהיא הגיעה אליו הוא כבר לא היה בין החיים. הרבה ניסו לתרץ את הסתירה, אך לא עלתה בידם. בכל תירוץ יש בעיה אחרת והתנגשות עם דברי הרמב"ם המפורשים או כם השקפת עולמו.

אם נסכם: באמת לפי שיטת הרמב"ם אדם שאינו דבק בה' ולא מתקדם במעלות התורה וסתרי התורה (ע"פ שיטת הרמב"ם כפי שכבר הסברתי) ולא מתקרב לדבקות ב"שכל הפועל" לא זוכה ל"השגחה פרטית", אלא הוא נתון להשגחת המינים, כלומר נתון למקריות העולם.

מקווה שעזרתי.

חג כשר ושמח,

חיים דב בריסק, צוות ישיבת הר עציון