שאלה
שלום רב,
אני בחורה מאמינה אך לא הייתי קוראת לעצמי דתייה. אני בכלל מבית חילוני ואפשר להגיד שתמיד היינו מאמינים אבל אני רק לאחרונה התחלתי גם לשמור שבת. ע"פ האמונה שלי חשוב לי למלא את עשרת הדיברות לפחות, ומבחינת הזהות והעקרונות שלי זה בסדר כי אני מאמינה שאדם באמונתו יחיה, ואני לא מסכימה עם הדעה שחצי דבר זה לא זה. עכשיו בעעניין זה דווקא אין לי איזשהו ספק או שאלה- רק רציתי להציג את הרקע שלי כדי שיובן מאיפה יכולות לבוא תהיות שכאלה..
השאלה שלי עכשיו היא כזאת:
כרגע אני נמצאת במצוקה בריאותית מאוד דוחקת(שאני מעדיפה שתשאר דיסקרטית, עמכם הסליחה), בלשון המעטה והיו לי חששות חזקים מאוד בעקבותיה, בלשון המעטה. ברגע של חשש גדול ביותר" עשיתי" בלב שלי דבר שרודף אותי מאז (אתמול, בעצם. אך זה נראה כבר מזמן)- "עסקה" עם ה', שאם הוא יעזור לי בבעיה הזו אני אחזור בתשובה לגמרי. זה היה אחרי שבדיוק לקחתי גלולה שקשורה לטיפול בבעיה ולכן מעט אחרי כן הוקל לי. התעסקתי בסידורים שונים ופחות חשבתי על כך ישירות לאחר, אבל כשנזכרתי בזה הבנתי מה בעצם עשיתי... לא אוכל לעשות את המצוות ואת כל מה שכרוך בעניין *מהלב שלי*, ואין לי כמעט מושג שבמושגים גם איך מה וכיצד, אבל זה דבר שאם רוצים יכולים לברר מן הסתם, זו לא באמת בעיה. אבל יש כאן דבר עקרוני גדול שאני חושבת שפעם נאמר לי- אי אפשר לעשות "משא ומתן" עם ה'! האיןזה דבר חד צדדי, ואף יומרני?! הרי בשביל לעשות עסקה אתה שם את עצמך באותו עמדה של הנושא ונותן, והאדם נחות מה'. זה אולי נראה דבר מובן מאליו ותמוה, אבל באמת זה מטריד אותי כי אני בכלל לא בטוחה בדברים אלה, אלא הם זכורים לי בערך וגם אני לא זוכרת את המקור שלהם, וגם העובדה שהוקל לי לא הרבה אחרי שהבעתי מחשבה זו ואני לא יכולה לדעת אם זה בהשפעת הגלולה (שבד"כ עוזרת איכשהו) או לא, משאירה אותי בספק.. בחוסר ידע ואונים. אז אולי השאלה שלי בעצם פשוטה- האם אפשר לעשות עסקאות כאלה עם ה' ע"פ ההלכה, ע"פ היהדות?! או שזה אף נחשב כחילול ואיסור? או לאו דווקא. אולי זה אפשרי ויכול להיות שחייבתי את עצמי? האם הרעיון לעבוד את השם, להתפלל ולעשות מצוות לא מאמונה שלמה בצורכיהם, אלא מתוך רגש מחייב של הבטחה זהו דבר טהור , דבר נכון, מותר? או זהו נחשב אף גרוע יותר מלא לעשות זאת? מה שבטוח זה שע"פ העקרונות שלי זה לא נכון, אבל בחרדה כזאת העק
תשובה
שלום רב!
שאלתך התקבלה במכון שלזינגר.
להלן תשובתו של הרב ד"ר מרדכי הלפרין:
השאלה שלך נדונה כבר על ידי חכמינו ז"ל.
התשובה לשאלה ניתנה מתוך עיון בתורה בפסוק מפורש בתורה.
התשובה היא שמותר לאדם לנדור בשעת צרה!
המקור בתורה הוא בנדרו של יעקב אבינו בעת בריחתו לחרן. יעקב נדר :
"אם יהיה אלוהים עמדי, ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך
ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ושבתי בשלום אל בית אבי
והיה ה' לי לאלוהים, והאבן הזו אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוהים, וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך."
מידע רפואי הלכתי ומאמרים בנושא רפואה והלכה ניתן למצוא באתר האינטרנט של מכון שלזינגר: www.medethics.org.il