הריני מוחל וסולח לאחר הגירוש

שלום רב
אני מבין ללבך, גם אני במשך השנים אומר את החלק הזה בקריאת שמע שעל המיטה, והנה לאחר הגירוש האיום, לאחר ההתנקלות האיומה נגדנו, נגדי ונגד כל האנשים הקשורים אלי כל כך, האנשים שאני כל כך אוהב, פתאום גיליתי שלא רק שאני מתקשה לסלוח, אלא שגם אני לא חושב שנכון לסלוח.
אני רואה את החומרה שבדברים, את הצער הרב שגרמו לנו, את הפגיעה הגדולה שפגעו בנו, ואינני חושב שצריך לסלוח, ואינני חושב שנכון לסלוח. בתפילה זכה אומרים "והנני מוחל במחילה גמורה לכל מי שחטא כנגדי, וכן לכל מי שהזיק לי בגופי או בממוני", אך מוסיפים "וחוץ ממי שחטא כנגדי ואמר אחטא לו והוא ימחל לי". על אחת כמה וכמה, מי שכלל לא איכפת לו במעשה הרע שעשה, ועל אחת כמה וכמה מי שמתכוון לעשותו שוב אם ידרש לכך.
אנו נמצאים בימים הנוראים, בימים אשר תמיד היו מיוחדים לחזרה בתשובה, והנה קורא אני את דברי הרמב"ם על החובה לרצות את חבירו, ואני רואה שכל עוד שהאדם לא חזר בתשובה על מה שפגע בחברו, אין לו סליחה, רואה אני שיש אף מקורות שכאשר הזולת חוזר בתשובה, זו לפנים משורת הדין לסלוח לו, ובודאי שכאשר הוא לא חוזר בתשובה אין כל מקום לסלוח.
ויודע אני עוד דבר, יודע אני שאם נסלח אותו אחד יחזור ויעשה זאת, הוא יבין שהדבר שעשה לא כל כך חמור, שהרי עובדה שסלחתי ואם כן האם טוב הוא שאסלח?

אך למחשבות אלו מצטרפת עוד מחשבה, מחשבה האומרת האם באמת אני בררתי לעצמי למי אני חושב שלא נכון לסלוח, או שמא הכעס שיש לי גרם לי להכללה, להכליל גם מי שבאמת אינני צריך לכעוס עליו, ואז אבחן האם באמת לסלוח או לא.
לדוגמא, יש כאלו אשר דגלו בזמן המאבק במאבק של סרטים כתומים, במאבק שהיסוד שלו היה על דעת הציבור, והיו כאלו אשר חשבו שהמאבק צריך להיות תקיף יותר, מאבק חריף יותר כגון חסימת כבישים וכו´, לפעמים אנו נפגשים עם אנשים אשר הכעס גורם להם לכך שהם לא רוצים לסלוח לא רק לאלו שגרשו, לא רק לראש הממשלה וחבר מרעיו, אלא גם למי שחשב שדרך המאבק צריכה להיות אחרת, ודבר זה הוא בהחלט לא נכון, שכן גם אם אנו לא מסכימים הרי כולנו היינו ביחד בהתנגדות למעשה האיום הזה, ולא נכון יהיה לכעוס אלא צריך לסלוח לכל הדברים הקטנים שהיו בין המחנות בציבור שלנו, לסלוח על המחלוקות הקטנות בדרכי המאבק וכד´. אך על הגירוש עצמו אינני מבין כיצד לסלוח.
אך האם גם לא אומר את הנוסח? הרי בודאי שיש גם כאלו שאני כן רוצה לסלוח להם, שהם לא קשורים אל הגירוש אלא דברים שעברו עלי באותו היום, דברים פרטיים וכו´, ואם כן הרי בודאי שחשוב לי לומר את הנוסח, לחשוב עליו ולתקן את מה שאני צריך.
אלא שאני נתקל בבעיה שהנוסח לא כולל את כולם, שהרי יש כאלו שאיננו יכול להכליל בנוסח, ולכן הדרך הנכונה היא פשוט לומר מלבד אלו שהשתתפו בגירוש מגוש קטיף ומצפון השומרון ולא חזרו בתשובה, או כל אחד לפי מה שהוא מרגיש, ובכך הוא מכוון את הנוסח לדבר המתאים למה שהוא מסכים אתו, למה שהוא יכול להתקשר אליו, ובכך לסלוח למי שצריך ולא לסלוח למי שלא צריך.
לכן לסיכום, הייתי אומר שאין כל בעיה, ואף חשוב ונכון, לומר את הנוסח ולהוסיף את ההגבלה בנוסח, את אלו שאני לא סולח להם, ולהמשיך הלאה, להמשיך לתקן מה שאנו צריכים לתקן ולהשאיר בצד את מה שאנו כעת לא יכולים לתקן.
בברכת הצלחה רבה
יצחק.