שאלה
שלום וברכה,
בעלי ואני נשואים כמעט שנה
(בז' אלול נהיה שנה נשואים בעזה"ש).
מאז הנשואים לקחנו על עצמנו תשובה, בעלי קובע עיתים לתורה מתפלל 3 תפילות ביום אנחנו שומרים טהרה אני הולכת עם כיסוי ראש וכו'...
אחרי תקופה של 7 חודשים נקלטתי בשעה טובה להריון.
אין לתאר את שמחתנו הרבה על ההריון אך שמחתנו היתה טיפה מוקדמת, בבדיקת שיגרתית אצל הרופא נמצא העובר ללא דופק
הדבר גרם לנו לצער רב וטיפול כואב מאוד שכלל מיני לידה וגרידה בגלל שהעובר היה יחסית בשבוע מאוחר (שבוע 13)
בעלי ואני בצער גדול על האבדה דיברו איתנו וחיזקו אותנו,אמרו לנו שנפלה בחלקנו זכות גדולה להיות כלי לצדיק וכו'...
אני יודעים ומאמינים שהמכות הכי גדולות הם בעצם החסדים הכי גדולים מה'.
אבל מה לעשות עם המחשבות והבילבולים וה-למה-? הגדול שאנחנו לא מצליחים לקבל תשובה עליו ומצליח לגבור עלינו במחשבות כשאנו לבד וחלשים....
אנא עזרו לנו כי אנחנו בצער רב ולא רוצים לפול מהמכה הזו חס ושלום
תשובה
בע"ה
שלום רב,
אני שותף בצערכם על ההריון שלא הביא ללידה, ומקוה איתכם לשמוח עם הבנים והבנות שעוד ייולדו.
רוב הנשים עוברות בחייהן לפחות הריון אחד שלא מתפתח , ומבחינה רפואית זה לא נחשב דבר חריג. זה כמובן לא מנחם אבל זה אומר שכך הקב"ה מנהל את הילודה בעולם, כך שלא כל הריון שמתחיל צריך בהכרח גם להיגמר.
הגמרא מסבירה שהנשמה נוצרת במידת מה כבר ברגע ההפריה, כף שאותן נשמות שנוצרו ולא נולדו, בסופו של דבר, כנראה שהיו "גדולות" מדי מכדי להיכנס בתוך מגבלות של גוף בעוה"ז. אין זה אומר שהנשמה הלכה לאיבוד, אלא להיפך, היא דילגה על השלב של העוה"ז והגיעה ישירות לחיי עולם הנשמות, שם היא נמצאת, ומופיע בספרים שכאשר אדם מגיע , אחרי 120, לעולם הנשמות, יוצאים לקראתו כל בני משפחתו, וביניהם גם נשמות אלו, והם מזהים את ההורים כאבא ואמא, למרות שאנחנו לא "מכירים" אותן!
עיקר החיים הם הרי בעולם הנשמות, ולא בעוה"ז שהוא רק פרוזדור לעולם הבא, כך שבסופו של דבר תזכו להרבה שנים טובות גם עם הילד הזה , למרות שלא זכיתם לחבק וללטף את הגוף שלו בעולם הזה, והצער על כך בתנאים הגופניים שבהם אנחנו חיים, הוא מאד טבעי ומובן.
בברכה,