שאלה
מדוע מקריבים קורבנות ? האם תפילה היוצאת מהלב לא עדיפה על פני טקס טכני ?
תשובה
ב"ה
שלום.
בזמן שבית המקדש היה קיים היו מקריבים קורבנות לפי סוגים שונים ולפי מעמד המאורע.
היו גם סוגי קורבנות שהוקרבו לפי זמני היום כגון "תמיד של שחר" ותקנו אנשי כנסת הגדולה תפילה בבחינת "ונשלמה פרים- שפתינו" במקום הקרבת הקורבן בזמן שאין בית המקדש קיים וזה המשמעות של "תפילות כנגד קורבנות" .
הצורך להתפלל קיים אצל האדם באופן טבעי וספונטני.
ומשחר הבריאה בספר בראשית נוצרו תפילות שחלקן נשארו בידינו שאמר אותם האדם הראשון.
ולאחר תקופה "אברהם תיקן תפילת שחרית ..." ולאחר תקופה התפילה הזו נעשתה כנגד קורבן .וכיום אנו מתפללים לפי אותו נוסח שתוקן ע"י אנשי כנסת הגדולה והתפילה הזו בנויה בצורה כזו שהיא "עושה את העבודה" לפי מה שצריך גם במציאות קשה וכואבת של חורבן בית מקדש וגלות שכינה וצרות צרורות שבאות על עם ישראל. וכך התפילה היא [מקרבת] את האדם ופועלת פעולה של שינוי בליבו ובונה את קומתו הרוחנית ומרימה אותו לגבהים אדירים.
ןוזה לא סותר שאתה יכול להתפלל גם תפילה אישית מחוץ למסגרת של התפילה הקבועה או בתוך המסגרת הקבועה.
ויהי רצון שתזכה לטהר ליבך ומתוך אותה טהרה תצא תפילה זכה וברורה שיכולה להפיל את המחיצות . אמן.
בברכה,
עוזיאל
.