הקנאה, התאוה והכבוד - איך מתמודדים?

שלום לך!

העניין של קנאה הוא יסודי מאד והוא משפיע על כל ההתנהלות והאיכות של חיינו. אז בואי ננסה למצוא את הפיתרון...

במשנה באבות (ד,כא) מובא - "רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם".
אולי אפשר לחשוב - “נראה לי שהדברים האלה קצת מוגזמים... מוציאים מהעולם?! מה כבר קרה... סך הכל הסתכלתי על המכונית של השכן וקצת צבט לי בלב. מיד המשכתי הלאה ליום עבודה עמוס ולא חשבתי על זה יותר... שכחתי שזה בכלל קרה.... אז מה עושים מזה עניין? מוציא מהעולם.... לא הגזמנו?!”

זאת באמת שאלה טובה.

הרב דסלר בספרו מכתב מאליהו מדבר במאמר הראשון על חיי אושר. מי לא רוצה אושר?! כולנו מחפשים אותו ורודפים אחריו, אך נדיר מאד למצוא מישהו מאושר בעולם הזה. מדוע?
אם נדייק במילותיו של ר´ אליעזר הקפר, נראה שבעצם הבעיה בקנאה היא בכך שהיא מוציאה אותנו מהעולם הזה. כלומר- העולם הוא מקום נפלא!!! הבעיה שלנו מתחילה כשאנו מקנאים, כשאנו מתאווים וכשאנו רודפים אחד הכבוד. אנו מוציאים את עצמנו מן העולם היפה והטוב שנתן לנו הקב"ה וגורמים רעה לעצמנו. אנו יוצאים מהעולם השליו והנעים, ונכנסים לעולם אחר, עולם של מירוץ אינסופי, עולם בו אין סיפוק ואין נחת. עולם בו אנו תמיד מביטים על הדשא של השכן ומלאים צער.
על כן, גם אם הרגע של הקנאה בו האדם הביט במכונית של החבר היה קצר והאדם המשיך הלאה בחיים שלו, הרגע הזה של קנאה מראה שהאדם איננו מסתכל על עצמו והוא איננו שמח בחלקו. הרגע הזה הוא מספיק כדי להוציא את האדם מן העולם הטוב ולהכניס אותו לעולם אחר. עולם בו חיי אושר הם דבר נדיר מאד.
כולנו נגועים במחלה זו של קנאה תאווה וכבוד, ולכן קשה למצוא בעולמנו מישהו מאושר באמת...

איך יוצאים מזה?
אומר הרב דסלר – מעמיקים את ההבנה שעיקר השמחה בחיינו לא תבוא ממשהו שנקבל ממישהו אחר. היא לא תבוא מכסף ולא מכבוד ולא מסיפוק התאוות, אלא רק משמחה ברוחניות. הקנאה והתאווה והכבוד הם קניינים חולפים ולכן אינם מספקים לנו מנוחת נפש. לעומתם, הקניינים הרוחניים שאנו קונים בעולם הזה הם אלה שנותנים לנו מנוחה ושלווה בחיינו משום שהם נצחיים, ועל כן אמיתיים יותר מכל דבר אחר. התחושה היא שבאמת קנינו משהו, בעוד שלאחר שאדם משיג את תאוותיו, הוא מרגיש שאין לו כלום בידיו.

אוקיי, אז צריך לשמוח בדברים רוחניים. איך עושים את זה בפועל?
בכדי להתעלות מעל הרגשות הללו של קינאה תאווה וכבוד ולהתחיל להתרכז ברוחניות, אנו מוכרחים להתעצם בענווה. למה ענווה? משום שענווה היא הכרת הערך העצמי שלנו. ענווה היא ההבנה שהקב"ה הוא זה שברא את העולם, הוא זה שנותן לי את כל הכוחות והכשרונות שלי ורק בזכותו אני חי. היא תפיסה אמיתית של היחס ביני לבין העולם.ענווה אינה השפלה עצמית ושיכנוע בחוסר החשיבות שלי. אדרבה! דווקא העניו יודע את ערכו האמיתי ובעקבות כך הוא פועל בעוז וללא מורא ופחד.

מתוך ענווה אני מבין שאין לי צורך בכבוד, כי הוא לא מועיל לי בחיים. אני כאן כדי למלא את רצונו של הקב"ה. אני רק שליח, למה לי כבוד?! מה הוא יוסיף לעצם העניין?! הערך העצמי שלי אינו נובע מהערכתם של הסובבים אותי. יש לי ערך בפני עצמי, אחרת, הקב"ה לא היה טורח לשים אותי כאן על פני האדמה. יש לי ערך עצום, אך אינני זקוק שאחרים יגיבו עליו ויתנו לי אישורים, לכן אין לי צורך בכבוד.

התאווה כבר איננה חזקה כל כך מפני שתאווה באה לאדם כאשר דעתו מוסחת, ומי שהוא בעל ענווה מפוקס על המטרה האמיתית של חייו – עבודת ה´. כך אומר הרמב"ם בפרק כב מהלכות איסורי ביאה - “שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה...” רק מי שליבו ריק והוא חסר דרך, תאוות יתגברו בו.

גם קנאה מאבדת מכוחה. קנאה באה מתוך מחשבה שהכל מגיע לי. אם אני מבין את מקומי האמיתי בעולם הזה, אז רק מה שמגיע לי באמת – הוא מה שאני אקבל. וכבר אמרו לנו חכמים ש"אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלא נימה" (גמרא ביומא דף לח), כלומר – את מה שמגיע לי, אני בכל מקרה אקבל מה´, אז למה לי להיות בלחץ ולקנא?! אם חברה אחת רוצה ליהנות בחברתה של מישהי אחרת – בבקשה! אני בטוחה ומקווה שיהיה להן כיף ביחד. מספיק לי לשמוח בכך שיש לי שתי חברות כאלה טובות....

כאשר אנו נפרדים מקנאה תאווה וכבוד, אנו מסוגלים ליהנות מהעולם הנפלא ולהביט על המציאות בעין טובה ורוחנית ולקנות קניינים אמיתיים שיישארו איתנו לאורך זמן – תורה ומצוות, תפילה ויראת שמים.

לפיכך, הייתי ממליץ לך בחום רב להתגבר כמה שיותר במידת הענווה. תנסי ללמוד ספרים ולשמוע כמה שיותר שיעורים בנושא. זה רק ישפר את איכות החיים שלך, ישפר את הקשר שלך עם החברות וייתן לך מבט מרוכז ורוחני ועמוק על המציאות.


כל טוב, ובהצלחה רבה!
יהודה.