שאלה
שלו'ם רב ויישר כחם על כל התשובות...
יש אנשים שכיף לי להיות איתם ואני נבנית והם "נותנים לי כח" בעצם היותם האנשים שהם
ויש אנשים שאחרי שהות עימם אני מרגישה סחוטה אנרגטית מבואסת ומתוסכלת
אחת מהן היא שכנתי. אני אדם מאד פרטי. והיא לוקה בגבולותיה תמיד אני אומרת לעצמי- אולי זה ענין של תרבות ישראלית?
היא נוקשת אצלי שאני פותחת היא מיד ממש נכנסת מסתובבת לי בבית קוראת תוך כדי את הפתקים על המקרר והשולחן!!! ואני מרגישה ממש ממש חדירה לפרטיות!!
אולי כי גדלתי עם הורים אמריקאים? זה נורא מפריע לי שהיא באה באמצע ארוח"צ עד שאני מתיישבת לאכול עם ילדיי. אוקיי את צריכה משהו מילא אבל למה עתה לפתח שיחת נשים??
כ"כ קשה לי איתה ועם האנרגיות שלה וכאן השאלה: היא אדם די פסימי ומבואסת וזקוקה לחברה ומבין השכנות היא מרגישה משום מה הכי נח איתי. כשאני מקדישה לה זמן אני מרגישה שזה מצווה. האם אני חייבת לקיים מצווה קשה זו? היא אדם נפלא מאד חכמה וכישרונית, אך כנראה בילדותה היה לה קשיים שעכשיו משפיעים. אבל קשה לי איתה במיוחד ההתפרצות לחיי השקטים והפרטיים שאני מודה לה' עליהם ובכל זאת אין לי כח מיותר אני רוצה לבנות את עצמי?
האם מוטל החובה עלי או שמותר לי להיות שקטה ולהתחמק סליחה על האורך זה פשוט נורא מעיק עליי איך לנהוג
תודה רבה!!
תשובה
שלום.
ראשית אם את באמת כתובת לאותה שכנה את עושה גמילות חסד גדולה ומקיימת מצווה גדולה של "ואהבת לרעך כמוך" אבל גם בעשיית חסד ניתן להציב גבולות ואני חושב שאת יכולה להציב את הגבולות לאותה שכנה ולרמוז לה שיש דברים או שיש זמנים בהם את לא מעוניינת שהיא תתערב בנעשה בביתכם. את צריכה להיות מצד אחד מאוד עדינה כדי לא לפגוע , ומצד שני חכמה כדי להגיד את הדברים שיהיו מובנים וחד משמעיים.
חשבי כיצד ותצליחי.