שאלה
שלום,
לא מכבר נישאתי לאדם שבא ממשפחה עם קשיים כלכליים. בתקופת הרווקות של בעלי הוא עבד והיה נותן את מרבית חסכונותיו ומשכורתו להוריו על מנת לעזור להם. שני הוריו עובדים ובביתם גרה רק בתם הקטנה בת 15. משנישאנו הבנתי כי הוריו כבר "התרגלו" לדפוס הנתינה של בעלי ודרשו ממנו פעמים לא מעטות לתת להם כסף או לקנות לאחותו בגדים, נעליים ולשלם על טיולים לבית הספר.בפעמים הראשונות שהיה נותן לא היה אכפת לי כי מדובר במשפחתו, אבל זה כבר עבר את גבול הטעם הטוב, התייעצתי עם רבנית והיא אמרה לי שאם איני יכולה לתת להם כסף במזומן, וגם כדי לא לגרום להם להיות תלותיים, אפשר שבעלי ואני נעזור להם בקניות פעם-פעמיים בחודש לפי יכולתינו הכלכלית. אחותו הגדולה של בעלי הציעה שנפריש עשירית מהמשכורת שלנו לטובת ההורים שלה. השאלה שלי היא: 1.האם "הפרשת מעשר" חייבת להיות עשירית מן ההכנסה החודשית או שזה לפי יכולת שלנו? (אנחנו במינוס של 12000 ש"ח בבנק,לשנינו המשכורת נמוכה מאוד), ב.האם תרומת מעשר חייבת להיות בכסף או שהמלצת הרבנית שלי תקפה גם לגבי תרומות ומעשרות? לתשובתכם אודה!
תשובה
שלום
אדם חייב לתת צדקה גם אם הוא עני אבל אם אתם במינוס הדבר עצמו הוא בעיה משום שאתם משלמים ריבית לבנק והדבר כלל אינו פשוט הלכתית .
מצד שני נתינת צדקה להורים היא הטובה ביותר משום שבכללי נתינת הצדקה עני שהוא קרוב משפחה קודם לכל עני אחר. ובטח שמדובר בהורים שם יש גם מצוות כיבוד אב ואם.
לדעתי אתם צריכים להבהיר להורים שאתם במצוקה כלכלית ולכן אתם יכולים לתת להם פחות . בשלב זה תתנו פחות ממעשר אבל הקפידו לתת משהו, ואם ירחיב ה' את פרנסתכם תוסיפו על הצדקה.
יש לברר גם מדוע אתם במינוס גדול כ"כ האם זה בגלל קניות מיותרות? ותשלומים דחויים?
למעשה אתם חייבים בשלב ראשון לכסות את המינוס ולכן תנו פחות . דבר נוסף יש לבדוק האם ההורים באמת זקוקים או שהם התרגלו שהבן נותן, לכן הם לא מנסים לעזור לעצמם דבר שהוא עצמו אינו טוב.
במצוות כיבוד אב ואם יש דיון האם המצווה היא דווקא מממון ההורים או מממון הבן ולהלכה נפסק שהמצווה דווקא מממון ההורים.
לכן אין אתם חייבים לתת להורים ממה שבאמת אין גם לכם.