שאלה
שלום.
האימרה "הפוסל במומו פוסל" אומנם מסבירה לי את הסיבה בגללה אני מבחינה בצדדים השליליים שבאחר (משום שאני בעצמי נכשלת בהם,אני מזהה את מה שיש בי), אבל לא סותרת את זה שמה שאני מבחינה בו נכון.
לפעמיים, בסיטואציות מסויימות,קשה לי שלא להבחין ,אולי אני אפילו יותר שמה לב, לחולשות של אנשים סביבי שיש גם בי,
ז"א , אני ממהרת לחשוד שהם נכשלים במה שאני נכשלת, זה נראה לי הגיוני .
לרוב החשד הזה לא גורם לי לכעוס , להפך, בגלל שזה מופיע גם בי , אני יותר מבינה...(וגם יותר מצטערת על שזה ככה..)
השאלה היא:
א. איך להפסיק לזהות אצל אחרים חולשות שיש בי?
ב. למה זה לא נכון הגיונית לחשוב שמה שאני נכשלת בו אז הגיוני שגם אחרים נכשלים בו?
ג. לגבי חוסר אמון באחרים, (גם בעקבות זה שאני מזהה בהם חולשות שיש בי,וגם בגלל פחד להאמין במישהו שיאכזב) איך אפשר להיפטר מההרגשה הזו??
אני יודעת שזה לא מוסבר מספיק טוב, אפילו אם תוכל לעזור ולכתוב בכלל על שפיטה לכף זכות ואמון זה יעזור לי.
תודה רבה-רבה.
אני.
תשובה
העצה איך להימנע מזה היא אחת והיא פשוטה. להתחיל לחפש תמיד בכל אדם את מה שטוב בו. יש המון, וזה כיף לראות את כל האור והחיוב שיש בהתנהגות של אחרים (ושאם אני מזהה אותה, סימן שהיא קיימת איפשהו גם בי, נכון?) זה נקרא לדון לכף זכות באמת.
חוץ מזה, כשמזהים חולשה ,זה לא אומר שאדם באמת נכשל בה, היא קיימת אבל לא תמיד פעילה. להיפך, יש להניח שאנשים מצליחים להתגבר על חולשה קיימת , ומשתלטים עליה, (וזה אומר שגם אני יכול , אם רק ארצה, ואני יכול ללמוד מהם!)הנחה כזו תגביר אצלי את האמון והכבוד שארכוש לאחרים!
הכל ענין של אימון עצמי והתרגלות לחשוב טוב.