העתקה במבחנים

שבוע טוב.
יודעת מה, נגיד שהנדר לא היה משמעותי אז בעצם כאן נגמרת השאלה והתשובה שבכלל לא התחילה?
כאילו במבחן הבא באנתרפולוגיה תרשי לעצמך לעשות שליפים בשקט,
ואם את רוצה אני יכולה גם לחבר אותך עם אחת שסיפרה לי שיש לה שיטה חדשה ממש טובה?
או שמעבר לתשובת כן-לא-שחור-לבן כדאי לנצל ת´הזדמנות הזאת לבירור טיפ טיפה יותר משמעותי
נגיד משהו כמו מה בכלל הבעיה בלהעתיק ולמה זה קשור ליושר אם בכלל?!?
אם את בקטע, אז בכיף שלך את מוזמנת לזרום איתנו לשורות הבאות:
אפשר להתחיל להסביר למה לא ברובד הכי נמוך שפשוט חבל להיתפס
כי ועדת משמעת לא מתוך היכרות אישית ב"ה אלא יותר מהמקום של מתארת לעצמי לא נשמע התענוג הכי גדול בעולם.
אפשר להמשיך ולשאול היית הולכת לרופא שהעתיק במבחנים?
מן הסתם לא. ובצדק. מי היה רוצה שאחד כזה ינתח אותו וישכח לו בטעות ת´מספריים בבטן?...
וממקום קצת יותר גבוה: שאלת ת´עצמך פעם מה בכלל גורם לך להעתיק במבחן?
הרי בסיטואציות אחרות בחיים שלך ב-ח-י-י-ם לא היית חושבת לשקר. ותשימי כאן אלף סימני קריאה.
אז מה יש פה במבחנים האלה שעושה לך את זה, אה?
מסתבר שיש איזה קול פנימי שלוחש לנו ששווה להעתיק בשביל איזו מטרה שחשובה יותר.
ומה המטרה החשובה?
במילה אחת: הצלחה.
בהסבר קצת יותר מפורט: תעתיקי-תצליחי במבחן-תסיימי ת´תואר בהצטיינות-תתקבלי לג´וב מכובד.
וכאן תפקידנו ללחוש לקול הזה חזרה:
´חמוד מצידך שאתה דואג לי, אבל ככל שאני מסתכלת על זה יותר ויותר,
אנל´א ממש סגורה שהמראה של המאזניים עם הכף של הציון בסוציולוגיה ואפילו עם הג´וב המכובד
שווים את היושר האישי והמוסריות שלי´.
וכאן תביאי לקול הזה דוגמא מהחיים:
את הולכת לקפיטריה מלפנייך שתי עלמות חן שבמקרה הם גם חברותייך לספסל הלימודים וכדרכן השל בנות הן מפטפטות להן,
באמת שזה לא נעים ואם היה אפשר היית מעדיפה שלא יבוא לך סלט יווני עכשיו רק בשביל לא לשמוע אותם מדברות עלייך.
אבל אם זה כבר קורה, מה היית רוצה לשמוע עלייך:
איזה מעיל מדהים המילה האחרונה של זארה קנית?
איך הצלחת אצל המכשפה ההיא של סוציולוגיה שמכשילה את כולם כולל כולם?
או.. שאם כבר מרכלים עלייך ואת שומעת עדיף שהנושא יהיה טוב לב שלך או כל משהו ערכי אחר?
שלא תביני לא נכון אפ´חד לא מעודד כאן נחשלות סלש כשלונות,
אלא הצלחה לימודית מתוך עמל זה קצת יותר מדוייק.
ולמקרה שהדוגמא הזאת לא ממש עשתה את זה לקול הזה,
והוא ממשיך לנפנף לך בג´וב המכובד שאת בדרך לפספס,
תני לו בראש עם מה שהגמרא כבר אמרה: ´עדיף שתהפוך למוכר נבילות ולא תהפוך את דבריך´,
ובמילים פשוטות לא משנה במה עובדים יותר משנה להיות אנשי אמת.
את יכולה גם להמשיך ולספר לו שהתורה חוץ מלא ו´לא תשקרו איש בעמיתו´ בויקרא אומרת גם ´מדבר שקר תרחק´,
שאומנם זה נשמע יותר סוג של הנחיה גיאוגרפית מאשר משהו פרקטי,
אבל הכוונה היא שלא מספיק רק לא לשקר אלא גם צריך להתרחק מכל מה שיכול להביא אותך לזה.
אם עקבת, בטח שמת לב שעד כאן דיברנו על יושר בתור תכונה שחשוב שכל אחד יטפח לעצמו באופן אישי,
אבל חשבת לעצמך פעם (במובן הכי סוציולוגי שיש) איזה חברה היינו בונים פה לעצמנו אם כולם היו מעתיקים?
נראלי שבתור ציבור ששואף להיות שותף בבניין האומה תסכימי שלכל אחד מאיתנו יש יותר מתפקיד.
נכון שקל להשליך את רמת השחיתות על מנהיג זה או אחר ולצמצם אותם בעסקי מעטפות, הולילנד או מעשה שיש עימו קלון.
אבל באמת של הדברים עם מורכב מאזרחים ומחבר´ה צעירים שמבחינה מספרית הם הרבה יותר,
לכן נאמר שלא פחות ואולי אפילו יותר, אם נרצה או לא, הרמה המוסרית שלנו כאומה
היא מחוייבות שמונחת על הכתפיים של כל אחד ואחד מאיתנו.
כמו ששלמה המלך כבר אמר ´שפת אמת תיכון לעד´.
ובתרגום לשפה עכשווית כוונת המשורר היא שרק חברה שמושתת על אמת היא גם זו שתצליח להשיג יציבות פוראבר.
אם נסכם רק: התחלנו בלמה יושר חשוב מבחינה אישית ואנושית וסיימנו בזה שבעצם יש כאן תרומה לחברה הישראלית כולה.
אמממ... בעצם לא ממש סיימנו:
כי את יכולה להמשיך מעכשיו ועד חנוכה הבא לומר על כל מבחן ש´אין, אבל הפעם זאת הפעם האחרונה אחרונה´,
ולדבוק בנדר עד הפעם הבאה שיהיה לך מצב רוח רע ואז למצוא איזה קולה למה הנדר לא תופס.
ואת יכולה גם להחליט לשבור ת´מעגל קסם הזה ופעם אחת להרגיש ת´רצפה מקרוב עם ציון אחד
שיהיה לא מה שאת מסוגלת במקרה הטוב או שירסק אותך למצולות הנכשל במקרה הפחות טוב.
אבל תזכרי שלחלק הזה יש גם צד טוב (לא, לא, זה שתראי בו ת´מספר המעצבן הזה במידע אישי לסטודנט) אלא זה שלפניו,
אותו רגע שתרגישי בו חופשי לטפוח לעצמך על השכם בידיעה ששיחקת אותה בהתגברות על היצר
ונתת גט אחת ולתמיד למועקה שהשם הראשון שלה זה העתקה.
ואם לזה לא קוראים ´על הגבורות... שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה´ תהרגי אותי אז למה כן...

חנוכה שמח
רינת
rintz3@gmail.com

במסגרת ההשתדלות להביא גאולה לעולם חשוב לציין שהתשובה מבוססת על מאמר של הרב יונה גודמן.