הסביבה מפריעה לי להתחזק

שלום לך יקרה!

קודם כל, יישר כח גדול מאוד על ההתחזקות שלך! זה בכלל לא ברור מאיליו, ומאוד לא פשוט כמו שאת רואה לעשות דברים נגד הזרם, בגלל שאת מאמינה בדרך שלך. כנראה שהאמונה שלך כבר עכשיו היא גדולה מאוד, כי עובדה שאת מצליחה כבר זמן מה להישאר בהתחזקות. אז באמת, כל הכבוד לך!

אבל, בכל זאת, זה בוודאי קשה לשמוע כל הזמן הקנטות שמורידות לך את המוטיבציה. זה יכול מאוד לצער, ולהעלות אולי אפילו ספקות לגבי הדרך החדשה שהתחלת. לכן, חשוב לדעתי להקפיד על שני דברים: דבר ראשון, במצב כזה של הקנטות- שזה לא יחליש אותך, שתדעי איך לחזק את עצמך ולשמור על החוזק הפנימי שלך (ועוד מעט ניתן כמה רעיונות איך לעשות את זה בפועל). דבר שני, לארגן מסביבך "סביבה" יותר תומכת, גם אם היא בצורה חלקית, כדי שיהיה גם חיזוק חיובי לדברים החיוביים שאת עושה, ונשתדל לתת דוגמאות גם לזה.

כמובן, שתזכרי שכל דבר לוקח זמן, וכמו שלך לוקח זמן "להיכנס" לזה, גם לסביבה לוקח זמן להתרגל, וזה ממש יכול לקחת הרבה שנים. אז- קחי נשימה עמוקה.... ובעז"ה בסוף יסתדרו הדברים.

לגבי המצבים שבהם "מציקים" לך, אני אציע כמה דברים, שנראה לי שיכולים לעזור:

דבר ראשון- חשוב כמה שאפשר לא לריב איתם. זאת אומרת, תשתדלי להימנע מלהיכנס לוויכוחים, שיש סיכוי שאולי תצאי מהם עם ידך על התחתונה. זה יכול להיות וויכוחים פילוסופיים, ויכול להיות וויכוחים סתם לצורך ההקנטה. צריך לזכור, שבדרך כלל יש לאנשים כל מיני התנסויות מהעבר שגורמות להם להסתכל על צורות חיים מסויימות עם תמיכה והזדהות או עם התנגדות וסלידה. גם לך יש כנראה נקודת מבט כזו, לדוגמא על קניבלים (סליחה על הדוגמא הקיצונית...). אני מניחה שאת רואה את דרך חייהם כעקומה לחלוטין ואכזרית, אולי אפילו מאיימת (מה אם הם ירצו לאכול לי את האוזן???..."). ולכן, צריך לזכור שהרבה פעמים בוויכוח אי אפשר לשכנע את הצד השני בצדקתך, אלא רק לצאת עם רגשות שליליים של שני הצדדים.

כל זה במיוחד, כאשר מדובר בהורים. חשוב לזכור שזה לא התפקיד שלנו לחנך או ללמד את ההורים שלנו. אנחנו רק צריכים לכבד אותם. כמובן, שבמה שקשור לחיים שלנו אנחנו לא מחויבים לשמוע בקולם, אבל אנחנו כן מחויבים לעשות הכל בנחת, ובלי להתחצף, ולדבר בסבלנות וכו´. זה מאווווד קשה. אני יודעת. אבל זה צריך להיות הבסיס.

אז, לזכור- שאם אנחנו לא עונים למי שמאתגר אותנו, זה לא אומר שאנחנו מסכימים איתו, אלא שאנחנו פשוט לא מנסים כרגע לשכנע אותו.

בנוסף, כל פעם שמישהו מציק לך, נראה לי שקודם כל צריכה להגיד לעצמך כמה משפטים בראש, לדוגמא:
"הכוונה שלי טובה, אני יודעת שאני טובה ואני הולכת ונהיית טובה יותר"
"אני יודעת שהדרך שלי נכונה, גם אם אני רק בתחילתה"
"אני לא חייבת לקבל מה שהוא אומר, זכותי להחליט על הדרך שלי"
"הוא לא מתכוון כנראה לצער אותי, רק רוצה בטובתי (לשיטתו)"
"האמירות שלו כנראה נובעות מדעות קדומות, שלא אני יצרתי, וכנראה לא אצליח לשנות אותן ברגע"

בנוסף, את יכולה להתפלל בשקט לרבש"ע שיתן לך כוח לעמוד מול הניסיון, ויתן לך כוח לא לכעוס או להתעצבן.

כל זה, כדי שתשמרי על האמונה הפנימית שלך בצדקת הדרך, ולא תוחלשי מהסביבה שלא בהכרח תומכת.

לגבי יצירת סביבה תומכת-

קודם כל, זה יכול להיות שיעור קבוע שתלכי אליו, או מישהי שאת לומדת איתה בקביעות איזה ספר. כדאי לדאוג שתהיה לך חברה כדי שלא תרגישי "לבד", וזה יכול להוביל חס וחלילה לידי יאוש. היום יש אמנם הרבה שיעורים באינטרנט, וזה טוב, אבל כדאי ללכת למקום שבו תוכלי לפגוש גם אנשים, שיהיה לך חברה.

בהמשך (כנראה כשתסיימי את התיכון), נראה לי שיהיה חשוב שתמצאי לעצמך מקום מסודר להתחזקות, ללמוד דברים על הסדר, בצורה הדרגתית, מה שנקרא - כמו שצריך. אני מכירה כדוגמת "מכון אורה" בירושלים (שהוא המקבילה לבנות של "מכון מאיר" אם שמעת, והוא שייך לזרם הדתי לאומי). זה גם תלוי במקום מגורייך כמובן. חשוב שיהיה מישהו שיכוון אותך לדברים הבסיסיים יותר, גם באמונה וגם בהלכה.

לגבי הנקודה שאמרת שמקניטים אותך- על היחס בין שינוי החיצוניות ועבודה על הפנימיות-
אם זה מעניין אותך, אפשר להסביר מאיזה מקום מגיעה ההקנטה הזו. אבל יותר חשוב, שאת תביני קודם כל, שיש מצב שנקרא "אחרי המעשים נמשכים הלבבות"- כלומר, נכון, יותר קשה לשנות את הפנימיות שלנו, ולכן אנחנו עושים מעשים חיצוניים שיעזרו לנו לשנות. כך, כדי להיות יותר צנועים בפנים, אנחנו מתלבשים בצניעות גם כלפי חוץ. בנוסף, הצניעות יכולה לחזק את יראת השמיים שלנו, זה יכול להזכיר שרבנו של עולם נמצא איתנו בכל מקום וכו´.

מעבר לכך, יש גם כמובן ערך עצמי לכל פעולה וכל מצווה והלכה שאנחנו מקיימים, גם אם אנחנו לא מצליחים לקיים מצווה אחרת. כלומר, אם אני מצליחה לשמור שבת, אבל קשה לי עם להתלבש בצניעות, זה לא אומר שזה לא שווה בכלל שמירת השבת שלי! זה רק אומר שאני צריכה עוד להתקדם בנושא הזה.

לגבי מצבי הדיכאון שהזכרת, אז, קודם כל, זה כנראה מאוד נורמאלי, כמו שאת הבנת בעצמך- שהדברים הללו קורים בגיל ההתבגרות. יש תשובה באתר שלנו, שכתבה הלל, תוכלי למצוא שם עזרה בנושא, בקישור הבא:
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=244534

יש עוד תשובות באתר בנושא (כמו שאמרתי, זה די נפוץ) תוכלי לחפש "דיכאון" במאגר השו"ת.

בהצלחה רבה !!

הדס.

hershko.hadas@gmail.com