המקור למצוות תפילין

שאלה

היום, באמצע ק"ש של שחרית, התעוררתי פתאום להבין שהפסוקים מהם נלמדת המצווה להניח תפילין כלל אינם עוסקים בפשטם בתפילין.

מצוות תפילין נלמדת מפסוק מן הפרשה הראשונה של ק"ש: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו , ח) ופסוק מן הפרשה השנייה: "וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם" (דברים יא, יח).

אלא שלפי פשט הדברים, מדובר כאן במטאפורות לחקיקת דברי הא-ל בתודעה, לעיון תמידי בהן. אם ננתח לרגע את הפסוק השני: "וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם" (דברים יא , יח) – התקבולת בין רישת הפסוק לסיפא, מלמדת שמדובר במטאפורה (שהרי אי אפשר לשים דבר ממשי על הלב והנפש – שהם מושגים רוחניים). תובנה זו תתחדד מן ההשוואה לדברי שלמה במשלי (ז, ב-ג): "שְׁמֹר מִצְו‍ֹתַי וֶחְיֵה; וְתוֹרָתִי, כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ. קָשְׁרֵם עַל-אֶצְבְּעֹתֶיךָ; כָּתְבֵם, עַל-לוּחַ לִבֶּךָ". גם פה מדובר במטאפורה לעיון תמידי (וישנם עוד כמה מקורות כאלו).

ואחר ראיתי שכן פירש הרשב"ם, שזו מטאפורה.

שאלתי ובקשתי היא, מדוע הקב"ה בחר לדבר על מצוות תפילין באופן כה עקיף ומזערי (ובניגוד למצוות אחרות, כגון ציצית), עד שהטועה יוכל לטעון שמקור מצווה זו הוא בחז"ל בלבד?

ומאידך, גזרו אומר ש"האומר אין תפילין", הוא בכלל "לעבור דברי תורה" (ואמנם פטור. סנהדרין יא, ג), וכי "איזהו עם הארץ? ....כל שאינו מניח תפילין" (ברכות מז, ע"א).

בברכה.

תשובה