שאלה
שלום רב
הרב קוק מדבר בכתביו (בעיקר "למהלך האידיאות בישראל") על כך שהייחוד של עם ישראל הוא בזה שאצלו האידיאה הלאומית נובעת מזו האלוקית ולכן הוא היחיד שיכול (וזה תפקידו) להוות "דגם לייצוא" איך אומה צריכה לתפקד ולחיות, כאשר כל סמכותה של המדינה, מטרת האומה והמודל המוסרי שלה נעוצים באינסוף ובאמת המוחלטת (האידיקה האלוקית).
מה, אם כן, על פי הרב קוק, המשמעות של המצוות המחייבות את הפרט - בין אדם למקום? לדוגמא - כשרות, ציצית, תפילין, חלה, שילוח הקן ועוד ועוד?
הרי בין כה, לעולם מצוות אלו לא יחולו על כלל האנושות אלא על ישראל, אז מה התועלת בהם לאנושות, ומה התועלת בהם לעם ישראל?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
כפי שציינת, עם ישראל נועד להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש לכל העולם. הוא נבחר להביא את דבר ד' לכל בני האדם.
בתוך עם ישראל נבחרו הכהנים לשרת את ד'. מתוקף תפקידם הנעלה יש לכהנים מצוות מיוחדות להם, כגון: חובה על שמירת טהרה ואיסור להתחתן עם גרושה.
ברור לנו שהמצוות המיוחדות לכהנים אינם לטובתם האישית אלא באה מתוקף תפקידם בקדושה (לכן כהן חלל פסול מלשרת בקודש).
הוא הדין ביחס שבין עם ישראל ואומות העולם. כלפי האומות, ישראל הם "ממלכת כהנים". זה לא מעמד זה תפקיד שמטרתו להשפיע קדושה בכל העולם כולו: "יקימך ד' לו לעם קדוש כאשר נשבע לך כי תשמר את מצות ד' אלהיך והלכת בדרכיו. וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך"(דברים כח;ט-י) המצוות המיוחדות לישראל נועדו כדי להכשיר אותנו לתפקיד זה, כדי שכל עמי הארץ יראו כי שם ד' נקרא עלינו.
כמו שלכהנים שמשרתים בקודש יש דרישות מיוחדות, כך כלפי עם ישראל שהוא "כהן" לכל העולם, יש דרישות מיוחדות.