שאלה
המציאות בישיבות כיום, עד כמה שידוע לי, שבשנים הראשונות לומדים גמרא בעיון לשמה, ולאחר מיכן הרוב לומדים לימודי סמיכה לרבנות ולאחר מיכן ניגשים לבחינות הסמכה לרבנות של הרבנות הראשית, שאלתי היא האם זו הדרך הראוייה, אולי כדאי להמשיך ללמוד גמרא בעיון לשמה וללא בחינות, משום שבדרך כלל לא עושים שימוש עם התעודת רבנות, היות שהמשרות הרבניות הפנויות כיום הם מצומצמות
(ואני אומר זאת מתוך שמחה על כך שיש לנו כיום הרבה תלמידי חכמים)
מעבר לכך- עד כמה שידוע לי, לימוד הגמרא בעיון הוא בדרך כלל ברמה יותר גבוהה מאשר לימודי סמיכה של הרבנות הראשית, היות שלימודי הרבנות הראשית כוללים בעיקר שינון של השו"ע ונושאי כליו, ועם כל החשיבות שבכך- אין כאן עמקות מידי כמו שיש בלימוד עיון בישיבות
תשובה
שלום וברכה
המצב בישיבות ב"ה שונה מעט ממה שתיארת.
יש שהולכים במסלול הזה, ויש לו חשיבות, לא רק מצד הבחינות וההסמכה לרבנות, כי אם גם מצד לימוד חלק ההלכה שבתורה, בירידה לפרטי פרטים ובשליטה בנושאים השונים. ברם, ב"ה רבים ממשיכים ללמוד בתוכנית המיוחדת שהתוו רבינא ורב אשי לפני מאות שנים, ומתקדמים דף אחר דף וסוגיה אחר סוגיה.
לכל אחד צריך להתאים את מה שמתאים לו. יש כאלה שלימוד ההלכה מתאים להם; יש כאלה שאולי לימוד ההלכה לא כל כך מתאים, אולם העובדה שיש בחינות טובה להם; יש כאלה שלימוד ההלכה מגמד את עולמם הרוחני, וטוב שילמדו בתוכנית עיון כפי שכתבת, וכדו'.
כל טוב