שאלה
בס"ד
אני בת 15, ולפני שבועים וחצי סבא שלי נפטר. הוא היה חולה כבר הרבה זמן, וגם קצת מבוגר, ובכל זאת מאוד קשה לי. אני כל הזמן חושבת עליו ונזכרת בו. מאז שהוא נפטר, אני עצבנית, אין לי מצב רוח, אני בקושי אוכלת, הפסקתי כמעט להתקשר לחברות, ואני ישנה המון(יום אחרי שקמו מהשבעה, ישנתי 18 שעות רצוף!) אמא שלי (שזה היה אבא שלה) וכל המשפחה חזרו לשיגרה די מהר.
אני כל הזמן כועסת על אמא שלי שלא נתנה לי לבקר את סבא שלי כשהוא היה בבית חולים. אתמול הייתי בחנות שלו, וממש התאפקתי שלא לבכות, רק כשיצאנו החוצה והייתי לבד, בכיתי המון זמן..
היום, דוד של אמא שלי נפטר, מאותו דבר בדיוק, וממש אינלי שום מצב רוח ואני כל הזמן חושבת עליהם, קשה לי לצאת מזה, אני בלי סוף נזכרת בהם, ואפילו קצת נכנסת לדיכאון.
מה אני אמורה לעשות כדי לצאת מזה?
תשובה
בסד
שלום רב.
ראשית אצרף את תנחומי,יהי רצון שלא תוסיפו עוד צער ,אמן.
אין ספק כי המוות הו אובדן קשה מאד. קשה לנו להבין וקשה לנו להסכים כי יקירנו איננו עוד איתנו...
אבל אם אנו מאמנים כי [הנשמה] ממשיכה להתקיים .אז יותר קל לנו להתמודד עם האובדן.!!
לכן אמרו לנו חכמנו כי :[המעשים הטובים שנעשה ,יהיו לעילוי נשמתו.]
לימוד ,[משנה...הוא אותיות נשמה],יעמוד לזכותו.
צדקה וכל מעשה יהיה זכרונו בעולם..
לכן התעודדי [לעשות חסד וצדקות לימוד ,תהילים,משנה]
רק זה יעמוד לזכות הנפטרים בדין זה יהיה זכרונם וזה יהי שכר עמלם בעולם הזה.בנוסף למצוות והמעשים הטובים שעשו..
החשבות הגדולה כי הצאצאים ימשיכו את מעשיהם הטובים ..וזה נחשב להם כאלו הם ממשכים והם חיים וקימים איתנו....
בברכה