הם פשוט לא מבינים אותי!!!

שלום...
מתסכל, בטח שמתסכל.
עוד חצי שנה את בת 18, יכולה להיות אמא בעצמך ואת מרגישה שאת עדיין צריכה לכתוב מכתב עם 4 עותקים כדי שההורים שלך ירשו לך לנשום לבד.
כאילו, 'הלו, אני כבר גדולה, אני יודעת מה אני רוצה מעצמי...תרדו לי בבקשה מהווריד'
תחושה ידועה ומוכרת ואני רק אגיד לך שזה לא כל כך קשור לחרדי לא חרדי אלא לעובדה הפשוטה שכל הורה רוצה לראות את הילד שלו ממשיך בקו שהוא ניסה להנחיל לו.
את מספרת על זה שאת חושבת שאת יותר נוטה לכיוון של 'בני עקיבא', ואני יכול לספר לך על מקרים הפוכים, של נערות או בנים שרצו ללכת לכיוון החרדי וההורים שלהם הגיבו בדיוק באותה הצורה.
אז רגע לפני שנרד לתכל'ס רק תרשי לי להגיד לך כללים הנוקשים האלו שכתבת, לא כל כך קשורים לשחור או לבן אלא לגדרים של צניעות וקדושה ללא הבדל של השקפה.
ללכת עם חצאית קצרה וכו'... זה באמת לא קשור לזה שהמשפחה שלך גרה בקריית ספר, בזכרון משה או בקרית משה, כי לפי המכתב שלך זה נראה משהו כמו: 'באסה, אני באה ממשפחה חרדית ולכן אסור לי להתלבש על הגבול של הדתי-לייט...'.
הלבוש הזה, כמו גם הרצת הדחקות עם הנסיכונים בפלפון וכל שאר הדברים שאת כותבת שקשה לך איתם, לא קשורים להשקפה של ההורים שלך אלא יותר ליהדות, שזה אומר שהרבה יותר חשוב שתעצרי רגע, ותשאלי את עצמך למה כל כך בא לך ללכת עם לבוש יותר קצר ולמה כל כך בוער לך להיות מוקפת בידידים על כל מה שקשור בכך (לכי תדעי, למרות שזה נשמע הזוי ופרוע אבל אולי בסוף בכלל תתאהבי באחד מהם...).
אז מה עושים?
קודם כל מבינים שכמו כל דבר בחיים, אין מושג כזה קושי, אלא רק איך אנחנו נבחר להתייחס אל המקרה הזה, שזה אומר שאת יכולה לחשוב:
'מה ניסגר איתם, ולמה הם עושים לי ת'מוות ואיך שאני שונאת אותם...'
ואת יכולה להבין שזה מגיע מהמקום הכי טוב ואוהב שבעולם, וגם אם זה לא בא לך בטוב וכל פעם שאת רואה איך המבטים שלהם משפדים אותך כשאת מחזיקה ת'פון את וישר את חושבת על מנזרים ונזירות וכו'...תגידי אלף פעם תודה לקב"ה על זה שיש לך בכלל הורים שדואגים לך ואת חשובה להם.
לא, לא כולם זכו לזה ואת מוזמנת לדבר עם כמה בנות שהיו מוכנות להתחלף איתך ורק לדעת שיש בעולם הזה עוד נשמה שדואגת לי...
אז קודם כל תקחי את הדברים בצורה הנכונה,נכון, זה יכול להעיק, לחרפן, לבאס טילים, לגרום לך לצאת החוצה ולצעוק על כל העולם, אבל זה גם המתנה הכי גדולה שהקב"ה הביא לנו בדמות, מצוות כיבוד הורים, בדיוק אותה מצווה שאת אומרת כל בוקר בתפילה:
"אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא..."
חשבת על זה פעם? מזה בכלל אומר לנו, כאילו בשביל מה אנחנו בכלל צריכים את הפירות האלו?
כי יגיעו גם זמנים אחרים, ואת יכולה להריץ כמה שנים מעכשיו, שתרצי אי"ה להתחתן, ושתתחתני אז שיהיו לך ילדים, ועוד אלף ואחד מצבים שבהם תצטרכי, אבל ממש תצטרכי שהקב"ה יעשה לך חסד וישמע את התפילה שלך ואז, או אז, תוכלי לבוא אליו עם המצווה הזו של הכיבוד הורים ולהגיד לו:
אתה זוכר ריבונו של עולם, שההורים עלו לי על כל העצבים ובא לי להתפוצץ עליהם, וקבלתי את זה כמו שאתה רצית? אז בזכות זה, תעשה שאני אתחתן, או שהילד שלי יהי'ה בריא וההיא תפקד כבר וההוא יחלים...
אוקי? אז כבר נקודה ראשונה, מבחינתך שתקחי את זה בצורה הנכונה ותראי בזה גם הזדמנות ענקית לחסוך לך זכויות כדי שיום אחד יהי'ה לך איזה שהוא קייס שבזכותו יתנהגו איתך לפנים משורת הדין.
הנקודה השנייה והלא פחות חשובה זה שאני באמת חושב שכדאי לך בעניין הזה קצת לחשוב יותר על הדעה של ההורים שלך ועל זה שאת צריכה לדעת מאיזה מקום הרצונות שלך שמתנגשים עם הדרך של ההורים שלך,מגיעים.
כי אם היית כותבת, אני מאוד תורנית אבל ההורים שלי חושבים שאנחנו נמצאים בעקבתא דמשיחא ואני חושבת שאנחנו באתחלא דגאולה, זה כבר היה סרט אחר.
ברגע שאת כותבת שאת רוצה לרכב על אופניים ושבא לך להריץ קצת צחוקים עם כמה מהידידים שלך, אז זה באמת כבר לא קשור לחרדי או לא אלא לאיזה סוג של בת את רוצה לשייך את עצמך.
לאחת שמגדירה את עצמה בתור לייט, דתייה דתייה אבל בוא לא נסחף, שזה בעצם אומר הקב"ה, יש לך אחלה תורה והכול טופי אבל, אתה יודע, לפעמים אני רוצה את הספייס שלי, או שאת מאלו שמפרגנות לעצמם לחלום עד הסוף ואת רוצה לקחת את כל הקופה, שזה אומר ללכת עם הדת שלך ולחיות אותה תוך כדי הבנה שכל העניין של הצניעות נועד קודם כל בשביל להביא אותך בדרך הקצרה ביותר לעבר האושר שמחכה לך.
לגבי הקטע של הבן דוד והפלפון, את יכולה להסביר להם (וגם אם זה ייקח זמן, תביני שזה לא שהם עושים דווקא אלא באמת לא מבינים אותך), שאת מבינה אותם וכו'...אבל שבשורה התחתונה אם חשוב להם שהמסר שלהם באמת יגע בך, אז כדאי שיתנו לך את ההזדמנות והתחושה הנוחה שבאמת תוכלי להפתח אליהם יותר כי אחרת זה רק ימשיך את המצב הנוכחי של המתח והמריבות האלו, שכתבת עליהם.
והכי חשוב, תשתחררי וכמה שיותר מהר מהתחושה הזו של הגועל נפש שכאילו משהו כופה עלייך דבר שאת לא מאמינה בו, תרצי או לא, גם ככה את כבר הולכת ונהי'ה יותר ויותר גדולה וגם את יודעת שבסופו של דבר את תעשי מה שאת רוצה.
תנצלי את הזמן הזה ששווה זהב ותנסי לחשוב אולי בכל זאת יש משהו במה שה'זקנים' האלו, שראו כבר בחיים שלהם דבר או שניים אומרים לך.
בסוף גם זה ייגמר, את יודעת...

תחשבי על הנקודות האלו ושיהי'ה לך רק טוב.

אבינועם
avinoam811@gmail.com