הלכות שלא התקבלו

שלום וברכה

פסיקת הלכה היא נושא מורכב מאוד, והפיכת הפסיקה להלכה פסוקה היא כמובן מורכבת עוד יותר. שותפים בתהליכים אלה כוחות שונים, כאשר הציבור וקבלתו הוא אחד הכוחות החזקים ביותר, אך לא היחיד. ביסודו של דבר כוחה של ההלכה נובע מהציבור המקבל אותה. אמנם, יש להבחין בין תחומים שונים – בין דאורייתא לדרבנן, בין עשה ללא תעשה, בין נושאים שיש עליהם מחלוקת גם בין פוסקי ההלכה ובין נושאים שאין בהם מחלוקת, ועוד ועוד.
באופן ממוקד נאמר במפורש כי גזירות דרבנן תקפות רק אם פשטו בכלל ישראל. מהדברים עולה גם כי פסקי דאורייתא אינם תלויים בהתפשטות בכלל ישראל. אולם כפי שכתבת, עצם השאלה מיהו הפוסק תלויה באומה המקבלת את הפוסק או דוחה אותו, והדברים ארוכים ומסובכים.
מתוך דבריך גם עולה דבר נכון, שהציבור שותף בפסיקת ההלכה בשלושה מוקדים: הוא המקבל על עצמו את הפוסק הזה ודוחה את האחר; פוסק ההלכה עצמו מתחשב גם בשאלה הציבורית, ויש בעניין זה כללים שונים בהלכה; בסופו של דבר הציבור הוא המקיים את ההלכה, והוא הקובע עם ההלכה תשרוד אם לאוו. ברם, כאמור לא יהיה זה נכון לומר שרק הציבור הוא הקובע. פעמים שפוסק ההלכה מסתער על המציאות ועל הציבור חזור והסתער, עד שהסלע הציבורי נשבר, והציבור נענה לפסק ההלכה, ויש עוד הרבה מצבים ותהליכים.
הדברים מסובכים עוד יותר כאשר אנו שואלים מיהו אותו "ציבור" בו מתחשבים בפסיקת ההלכה – וגם כאן הדבר גם תלוי באיזה תחומים הלכתיים מדובר: האם אלו תחומים הלכתיים הנוגעים רק לציבור נאמני ההלכה ושומריה, או שמדובר בתחומים הנוגעים לכלל ישראל, וממילא כלל ישראל שותף בה, ועוד ועוד.
לא תוכל לנסח את הכל בכללים. זה כתוב בחיים, בדינאמיקה של ההלכה, ועל כן נאמר כי "גדול שימושה יותר מלימודה". צריך לשמש תלמידי חכמים ולהתנסות יחד עמם בפסיקת ההלכה, ועל ידי כך לומדים את השפה ההלכתית ואת אורחותיה.

בעניין כיסוי ראש: חכמי התורה שבעל פה למדו כי התורה מחייבת אישה נשואה לכסות את שערותיה. בשל העובדה שמדובר בדין תורה – אין משקל לעובדה שיש נשים שאינן עושות כך. הדבר אינו מונע (עקרונית) דיון הלכתי בניסיון לרדת לשורש חובת כיסוי ראש, ולבחון האם הדרך לקיים את המצווה הוא בצורה זו או אחרת, אולם זוהי דוגמה שהמשקל הציבורי וההתנהגות בפועל אינה רלוונטית לפסיקת ההלכה המחייבת כיסוי ראש.

כל טוב